שפתי כהן על התורה, בראשית לה:ג
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 35:3
Open in the reader →1ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם. לא אמר נעשה כמו שאמר ונקומה ונעלה אלא אעשה שזה המזבח אינו להקריב עליו קרבן אלא לקבעו לעתיד לבא לבד, ולזה אמר ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל, שקראו בית וקבעו ובנה המזבח כלומר הרי הכל מוכן. וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו א"ל יישר כחך. ויאמר לו אלהים שמך יעקב, אמר לו כל עוד ששמך יעקב שמורה עקבה וגלות אין בית, אבל כשלא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לשון מעלה ושררה, ואז יהיה ה' אחד אז יהיה בית קבוע שלא יהרס עוד, כי יעקב נבא על בית שלישי, כמו שאמרו ז"ל, אברהם קראו הר, יצחק קראו, שדה, יעקב קראו בית, וכה"א ואל בית אלהי יעקב,, שיעקב קראו בית, וגם הנביא אמר ישראל מקוראי שאני קראתיו ישראל ולא המלאך, כי המלאך אמר שמך ישראל, וה' אמר ישראל יהיה שמך, כשיהיה ה' אחד יהיה שמך ישראל, ישראל יהיה שמ"ך ו"יקרא, כ"ו, את שמו, כשיהיה שם כ"ו יקרא שמו ישראל, כששמע יעקב כן ויצב יעקב שם מצבה מצבת אבן, אחר שבנה מזבח לעשותו קבע כשאמר לו אז יהיה הקביעות, חזר לעשותה מצבה, וחזר ואמר מצבת אבן לרמוז על ב' בתים, ולז"א ויצב יעקב לא אמר ישראל אלא יעקב, ואמר מצבת אבן לרמוז על בית שני שלא היה שם ארון אלא אבן השתיה שעלתה ונגלית כמו שאז"ל על פסוק ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, ירד לו שמן מן השמים, מה עשה הקב"ה נטל רגל ימינו והטביע את האבן בעמקי התהום ועשה אותה סניף לארץ ועליה היכל ה' עומד שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים. לרמוז על בית ראשון שהיתה שם השררה לא עקבה, לזה לא אמר ויקרא יעקב, ועתה חזר פעם אחרת ויצק שמן, ואמר למעלה ויקרא למקום אל בית אל, לא אמר ויקרא יעקב, אבל כאן ויקרא יעקב לרמוז על בית שני, ועל בית ראשון אמר ויקרא למקום אל בית אל, ב' שמות אל בתחילה אל בסוף, לומר שהכל הוא בחסד וברחמים בין בתחלתו בין בסופו, אבל בית שני בתחילתו היה דין שכתבו שטנה לבטלו ואחר שהתחילו בטלום הכותיים עד שבא נחמיה ועזרא ונתן להם רשות ונבנה, לז"א ויקרא שם המקום אשר דבר אתו שם אלהים בית אל, אלהים בתחילה ואל בסוף, רמז על נסים של בית חשמונאי, ולזה הפסיק בינתים במיתתה של דבורה לרמוז על חרבן בית ראשון, וכן דבורה מינקת רבקה ס"ת גי' ת"י שעמד ת"י שנים, וכן ותמת דבורה מינקת רבקה ר"ת מדור, רמז על מדור שכינה שעתיד ליחרב וכן ותמת דבורה רמז על מיתת זכריה שהיה הדבר, דברה הדבר שלהם, מנהיגם והניקם מתורתו והיה רבם, וכן זכריה גימ' רבם, ואחר כך אמר מיתתה של רחל רמז על חרבן בית שני והכל ברמו. ולזה אמרה לה המילדת אל תיראי, א"ל אל תפחדי, כי גם זה לך בן, גימ' זקף, שהוא מקו"ם ע"ה, המקום זוקף כפופים, לזה אל תיראי כי גם זה לך, כמו שהיה לך גואל במצרים, ונאמר בו במשה ותהר האשה ותלד בן, זה לך כי ילד יולד לנו בן נתן לנו וגו' שהוא מלך המשיח, והכל ברמז: