שפתי כהן על התורה, בראשית מג:לב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 43:32
Open in the reader →1ויאמר שימו לחם וישימו לו לבדו ולהם לבדם. מה צ"ל כי בודאי השליט אין דרכו לאכול עם שום אדם, ולמה אמר ג"כ ולהם לבדם. אלא רצה להזכירם וישבו לאכל לחם והניחוהו לבדו בבור, ועשה כן שלא ירום לבם בחשבם שאוכלים עם המלך, כמו שאמרו ז"ל וגילו ברעדה כתיב במקום גילה שם רעדה, ולזה ויתמהו האנשים איש אל רעהו זה שמעון ולוי שנאמר בהם איש חרבו וגו', ואחר כך קרבם שנאמר וישתו וישכרו עמו:
2עוד יכולין לומר וירא את בנימן, ואח"כ אמר וירא את בנימין אחיו בן אמו, יובן זה ממאמר הזוהר פ' ויצא דף קנ"ג עמוד ב' ת"ח לאה אולידת שית בנין וברתא והכי אתחזי דהא שית סטרין קיימין עלה ואלין שית וברתא חדא ברזא עילאה נפקא, רחל אולידת תרין צדיקים והכי אתחזי דבין תרי צדיקי יתבי עלמא דכתיב וצדיקים יירשו ארץ, צדיק לעילא וצדיק לתתא ועל דא יוסף ובנימין תרי צדיקי נינהו, יוסף זכה למהוי צדיק לעילא, בגין דנטיר את קיימא, בנימין צדיק לתתא בגין לאתעטרא שמט' בין תרי צדיקי יוסף הצדיק ובנימין הצדיק, וכי בנימין צדיק הוה אין דכל יומוי לא חט בהאי את קיימא, ואע"ג דלא אזדמן ליה עובדא כיוסף, אי הכי אמאי איקרי צדיק אלא כל יומוי דיעקב הוה באבלא דיוסף ולא שמש ערסיה ואי תימא דכד אתנטיל יוסף מיעקב בנימין רביא הוה ולא נסיב אלא אע"ג דאזדווג לבתר לא בעא לשמשא ערסיה, והא אנן הכי תנן בשעתא דחזי יוסף לבנימין שאיל ליה אית לך אינתו א"ל אין א"ל אית לך בנין א"ל אין ומה איקרון, א"ל על שום אחי בלע ובכר גרא וכו', הכי הוא ודאי דכל זמנא דאתאבל יעקב על יוסף לא שמש ערסיה ואוליד בנין:, דאמר בנימין הא יוסף אחי את קיימא דאבא הוה דהא ברית סיומא דגופא איהו כיון דאיהו אתאביד אנא אהא נטיר אתריה דאחי דהא סיומא דגופא איהו ברית, ועל דא כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, דהא ודאי אשתלים גופא ובגין כך בנימין ידע ונטר אתריה דאחוי, כיון דאתא יוסף ואשתכח בנימין הדר לאתריה ושמש ערסיה ואוליד בנין, וקב"ה עבד ליה צדיק לתתא ויוסף צדיק לעילא ע"כ. פי' דכל זמנא דאתאבל יעקב על יוסף לא שמש ערסיה לא שמש במדתו שהוא למטה מכ"י אלא במדתו של יוסף שהוא הברית כמו שאמר דהוה נטיר אתריה ומשום דאתריה דיוסף איהו סיומא דגופא הוליד י' בנים וקראם ע"ש הי' בל"ע על שם המופלא ונעלם ומכוסה, ובכ"ר כנגד החכמ"ה שהיא ראשית שהוא בכור ובכ"ר בכו"ר, אשבל כנגד הבינ"ה שהוא כלולה מל"ב נתיבות, גר"א אברה"ם שהוא בן גר וקרא עצמו גר ותושב, נעמן הוא יצחק שהיה נעים, שבא לו הנעימות מג"ע כשלקחוהו המלאכים לרפאותו לפי ששחט בו רוב שנים כדאיתא בזוהר כתיבת יד, אחי וראש, אחי אחיו ממש שהוא הברי"ת, וראש הוא ת"ת, והקדים הברית לפי שלזה בא למנטר לאתריה, מפי"ם נצ"ח שהוא ענף החס"ד, מפי"ם מי"ם פ', שהוא פ"ה החס"ד שמשם בא השפע ע"י, חפי"ם ח"ף י"ם זה הו"ד שהיא חופה מצד שמאל שלא יכנסו הקליפות, ואר"ד היא כ"י שנאמר כשושנה וגו', לז"א וירא יוסף אתם את בנימין, שבנימין השלים הגוף והשלים העשר אחר שבא יוסף כמ"ש כיון דאתא יוסף ואשתכח, בנימין הדר לביתא, אמר וירא את בנימין אחיו אחיו ודאי דנטר אתריה ואח לצרה יולד, והוא אחיו שיושב בין שני צדיקים, לז"א בן אמו ודאי כמו הבן שיושב בחיק אמו, כן בנימין איהו צדיק לתתא, לז"א אלהים יחנך, כמו שאתם שמת חנייתך במקומי כדי שלא יבא שם ערל וטמא כן ישרה שכינתו בתחומך כמ"ש ובין כתפיו שכן, יחנך יעשה חנייתו בך, ולזה ותרב משאת בנימין חמש ידות, כנגד נצ"ח והו"ד יסו"ד כ"י ומדתו למטה שהיה שומרה: