שפתי כהן על התורה, בראשית מד:ח
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 44:8
Open in the reader →1הן כסף וגו'. במדרש א"ר שמעון זה א' מעשרה ק"ו שבתורה וכו'. יש לשאול מה ק"ו הוא ק"ו דאית ליה פרכא שאמרו ואיך נגנוב כסף וזהב כסף וזהב לא אבל גביע נחמד כזה שנפשו של אדם חומדתו ונכספת לו גנבתם. או אולי בהבאת הכסף היתה ערמה כדי להראות סימן טהרה, לז"א הן כסף אשר מצאנו כי מן הדין אין אנו חייבים להחזירה שהיא מציאה ולא מצאנו אותו בביתך אלא בפי אמתחותינו וכליו של אדם קונים לו, ועוד אם היינו מוצאים אותה בתוך האמתחת היינו אומרים שמא נפל ממך כשאתה היית מודד מרוב הקונים, אבל אנו מצאנו בפי אמתחותינו, וזה אינו אלא כמ"ש ה' נתן מטמון, ועוד שאפילו יהיה שלך לא היינו חייבים להחזירו לפי שודאי נתייאשת בהליכתנו לארץ כנען ואמרת כמה פעמים ווי ליה לחסרון כיס, א"כ איך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב, כי מה שאתה אומר שיש בו סגולה שינחש בו, זו הסגולה היא בטלה אצלנו, כי כל מיני הכשוף אסור לנו, א"כ אין בו אלא שוויו שהוא של כסף אין אנו חומדים כסף שאם היינו חומדים לא היינו משיבים הכסף מארץ כנען. ולזה כיון המתרגם שאמר מנין דכסף וכו', לומר שאין בו אלא שוויו שסגולתו בטלה אצלנו, או כמ"ש רד"ק ז"ל, פירוש והוא נחש ינחש בו אמר עתה יעשה ממנו ניחוש ולוקח לעצמו סימן רע אע"פ שאינו שוה כ"כ שהוא של כסף לזה באתי. ורב סעדיה גאון פירש הוא מלשון נסיון נסה אתכם בו אם אתם גנבים, הוצרך לפרש כן כדי שלא יתלו העון במנשה לפי שהוא אמר הלא זה אשר ישתה אדוני בו וחפץ כזה אין רצוני שיהיה במקום שהיד שולטת בו אלא יהיה במקום שמור ומונח, לז"א רב סעדיה הניחו כדי לנסות אתכם בו. והוא נחש, גימ' משיח, שהוא משיח בן יוסף: