שפתי כהן על התורה, בראשית מה:כו

1ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי. מאחר שהוא צוה להם ואמר ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף ולא תאמרו יוסף בנך כיצד הם לא יעשו צוויו כמו שאמר כדי שלא יפוג לבו. אלא הם עשו בחכמה אחרת שאמרו לתינוקות שיאמרו יוסף חי, כדאיתא פר"א שאמרו לסרח בת אשר אמרי כך, וזהו לאמר שהם לא אמרו, ולא אמר ויספרו לו אלא ויגידו שהיתה מנגנת ובנגון היתה מארכת ומבלעת הדבר קודם בהבלעה ואחר כך עשתה ממנו יתד יוסף חי, והיא א' מעשרה שנכנסו חיים לג"ע, לפי שהיא אמרה יוסף חי אמר לה יוסיפו לך חיים נצחיים, כמו שאמרה יוסף חי כן אמר יוסיף לה חיים, ועשו כן לפי שלא היו יכולים לגלות הדבר שעשו נדוי על מי שיגלנה ואפילו השכינה לא גילתה לפי ששתפוה, אלא אחר שנודע הדבר אמר ותחי רוח ולא גילתה אלא נודע מאליו, וזהו ויגידו לשון המשכה תרגום משכו נגידו, אחר כך וידברו אליו את כל דברי יוסף וכו', וירא את העגלות ותחי רוח, רמז לו יוסף עגלה ערופה באה כדי שימצא החלל, ואז"ל שהיה יוצא חבל רימה מנבלת העגלה עד ביתו של הורג והיו יודעים מי הוא, וכן הוא רמוז ואתה תבער הדם הנקי ס"ת רימה, אם כן רמז לו כבר נמצא חי כמו שאלו העגלות הם חיים, ולחזק הדבר שלח לו שנים שאמר עגלות בלשון ורבים, ואמר ותחי ולא אמר ויחי לפי שעשו חרם ביניהם ושתפו שכינה עמהם שלא יתגלה הדבר, וכבר אמר ששתוף השכינה הוא שאינה שורה לא מתוך אבל ולא מתוך עצבון ולא מתוך יגון ואנחה, ואחר שפג לבו ונתעלף חלה עליו השכינה, וכן ותחי רוח גימ' עם ב' מלות וחזרה לו השכינה, וכן אנכי ארד עמך מצרימה גימ' שכינה, ולז"א ותחי ולא אמר ויחי, ולזה היה ע"י תינוקת וע"י נגון, והבן:

2ועוד למה עגלות ולא דבר אחר, לפי שיוסף היתה כוונתו עתה להוריד אביו בעגלות כדי שלא יהיה לו בלבול ברכיבת בהמה, ובא אל פרעה לראות מה יאמר לו, א"ל פרעה טענו את בעירכם ולכו בואו ארצה כנען כלומר הוליכום ואל תביאום, לפי שהיו חמורים והוא בזוי המלכות אם יבאו בהם מאחר שהם אחיך, ועל פי דרכם לא ילכו ריקם אלא טענו, ואתה צויתה שלא יבאו אלא בעגלות, לפי שנימוסי מצרים שאין רוכב על סוס כי אם מלך ושרים, מיד שמח יוסף ותאות צדיקים יתן, מיד ויתן להם יוסף עגלות וכו':

3ובזוהר אמר רמז רמז לו יוסף בעגלות דהא עגלה לא אתיא אלא על קטלא דאשתכח ואיהו אי הוי קטיל הוה אשתכח ע"כ ורמז להם שבעגלא ובזמן קריב יגאלם הקב"ה, וכן אמר להם בשעת מיתתו פקוד יפקוד, אמר להם אל יקשה בעיניכם שאני הייתי סבת ירידתכם למצרים, שמנין פקוד שהוא ק"ץ שנה יחסר לכם מגלות, וזהו פקוד יפקוד. וכשראה יעקב זה אמר ותחי רוח וכו', ואמר אביהם לומר שהוא ג"כ היה להם חיות עמו ונתחברו רוח ברוח, ותחי רוח יעקב אביהם ס"ת חי בם, חי במדות הוא ביוסף שמדתו אל חי, כשנתחבר בהם נתן להם חיות, ולזה אמר לעיל ויעלו ממצרים ויבאו ארצה כנען אל יעקב אביהם, כשירדו פעם ראשונה לשבר אוכל, ובחזרתם לא הזכיר בהם לשון עלייה, אלא וישאו את שברם על חמוריהם וילכו משם, ולפי' רש"י ז"ל שאמר ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות אמר בה עלייה היל"ל ג"כ כאן ויעלו משם, אלא עתה שנתחברו ונתחברו י"ב כאחד עתה עלו במעלה, ולז"א יוסף בהתודעו אליהם מהרו ועלו, עתה יש לכם עלוי והתחברו עם אבי והתאחדו ותהיו אחד עמו, יעקב יוסף במ"ק ל"ב, אל יעקב אביהם ס"ת לבם, אם כן ותחי רוח יעקב אביהם ס"ת חי בם, ולזה אמר ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואתחבר עמו, ולזה כשנתחבר עמו אמר ויחי יעקב בארץ מצרים, שנשלמה הוי"ו, ולזה אמר וירא את העגלות, אמר בזוהר כמה עגלות הוו שית כד"ח שש עגלות צב, וזו הכוונה להשלים הוי"ו, אם כן כשנשתלמה הוא"ו שרתה עליו שכינה, לפי שהוא סוד הוי"ו, וכן ישראל כשעלו למנין ס' רבוא שרתה עליהם שכינה ונגאלו: