שפתי כהן על התורה, בראשית מח:א
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 48:1
Open in the reader →1הנה אביך חולה. אז"ל אמר יעקב רבש"ע אל תקח נפשי ממני עד שאצוה בני ונעתר לו שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. בקש החולי להרבה סיבות. הא' למרק העונות כי יש עונות שמתמרקין בייסורין כאמרם ז"ל עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקים ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבאו עליו יסורין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. סיבה אחרת כדי שידע האדם שנתקרב למיתה, שכל עוד שהוא בריא אולם הוא שוגה בהבלי העולם וטח עיניו מראות בדרכי התשובה, אבל כשרואה עצמו שחלה אז יראה עצמו שנתקרב למיתה וישוב אל ה' וירחמהו וה' יקבל תשובתו שנאמר תשב אנוש עד דכא. עוד סיבה אחרת כדי שתפרד הנשמה מן הגוף מעט מעט ומכל אבר ואבר כדי שלא תצטער בפרידתה, כי כשמתה פתאום יש לה צער באותה מיתה, כאז"ל (מ"ק כ"ח) מת פתאום זו מיתה חטופה, חלה יום אחד זו מיתה דחופה רבי חנינא אומר זו מיתת מגפה, ב' ימים זו מיתה דחויה, ג' ימים זו מיתת גערה, ד' ימים זו מיתת נזיפה ה' ימים זו מיתת כל אדם, ובאיכה רבתי אמר לד' ימים וה' ימים זו מיתה דחופה, לו' ימים זו מיתה האמורה בתורה, לז ימים זו מיתה של חיבה, יותר מכאן יסורים, א"כ בחולי יאפסו חושיו חושי החומר ואינן מרגישים צער המיתה, א"כ הוא שאל החולי. וא"ת למה לא שאלו לא אברהם ולא יצחק, סוד הענין הוא לפי שיעקב הוא סוף גלגולו של אדם ואם ימות האדם בלא חולי ילך ויתרעם על אדם הראשון לומר שהוא היה סבת המיתה לעולם, אבל כשיחלה ויצטער מחמת חוליו שאל מיתה בכל יום עתה אין לו תרעומת שאומר לו אתה שאלת המיתה. ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, נאמר לו שהוא שאל החולי כדי לצוות לבניו ולברכם בשעת מיתתו כדי שתסכים עמו השכינה, שאותה שעה אפסו חושיו חושי החומר, באותה שעה מתלבש צורה כמו שאז"ל שמראין לו לאדם מה שמתוקן לו לעולם הבא כמו מעשה דר' אבהו, ואותה שעה היא שמחת הנפש כמו שאמר יצחק בעבור תברכך נפשי, וזו היא ג"כ סבה אחרת ששאל יעקב החולי כדי שיברך בניו ותחול עליהם הברכה, ולזה לא לקח יוסף בניו כשאמר לו אל נא תקברני במצרים, אלא אחר שהכביד החולי אמר ויקח את שני בניו וכו':
2ויקח את שני בניו את מנשה ואת אפרים. אחר שאמר ויקח את שני בניו למה אמר את שמותם ואמר את מנשה ואת אפרים, ועוד את ואת למה, יאמר ויקח שני בניו מנשה ואפרים. אלא אפשר שיוסף ראה ג"כ שעתיד לצאת מהם זרע שאינו הגון ולזה המתין עד שעת המיתה ששם השכינה לדעת למה מזרעו יצא זרע שאינו הגון כמו ירבעם ויהוא, ולזה אמר את שני ולא אמר ויקח שני בניו אלא את שני בניו, וכן אמר את מנשה ואת אפרים לא הבנים אלא את הטפל לבנים את מנשה את הטפל למנשה ואת אפרים את הטפל לאפרים. אמר לו, יעקב ועתה שני בניך תדע מי גרם לזרעך ליצא ממנו זרע שאינו הגון, המקום הוא גרם הנולדים לך בארץ מצרים זה גרם אבל אני אעשה שיקראו על שמי כדי שלא יתגלה הגנאי כל כך ויאמרו אלו מבני יעקב ולא בני יוסף, כראובן ושמעון, הרי ראובן נאמר עליו ששכב את פילגש אביו ושמעון יצא ממנו זמרי ועכ"ז הם נחשבים ממנין השבטים, כן יהיו בניך ממניינם. אחר כן ראה שהם עובדי ע"א ובפרט ירבעם שעשה ב' עגלים גנאי גדול כזה לא עלה על לבו, אמר לו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה, א"ל אתה אמרת שהמקום גורם והמקום כולם עובדי ע"א, וזהו שאמר בזה, המקום, ויאמר קחם נא אלי, כמו שאמר המתרגם קרבינון, אולי מדידי ומדידך מיעלו: