שפתי כהן על התורה, בראשית מח:כ
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 48:20
Open in the reader →1ויברכם ביום ההוא לאמר. כלומר לפי אותו יום ולפי אותו הזמן באשר הם שם הן צדיקים. לאמר בך יברך ישראל, א"ל עתידין שיתברכו ישראל בבניך וכל מי שיש לו בנים יברכם שיהיו כמו בניך, א"כ לכך צריך להקדים אפרים שהוא לשון רבוי לשון פרי, למנשה שהוא לשון צער כמו שאמר נשני אלהים את כל עמלי, א"כ מאחר שבך יברך ישראל שהברכה התחילה ממי שהוא סימן ברכה שהוא כי הפרני אלהים וגו' ולא יתחילו ממנשה שהוא לשון שכחה וצער, וכוונת יעקב אבינו אינה אלא לשכך אזן של יוסף לפי שסמך ידו להסירה ואמר לו לא כן אבי, אבל יעקב כונה אחרת היתה לו בהקדמת אפרים, ולזה אמר לאמר תרי זמני. או נאמר שאמר לאמר ב"פ כנגד אפרים ומנשה, ולזה אמר הראשון מלא ו' לאמור גימ' זרע, הוא כנגד אפרים שיצא ממנו יהושע שהזרע מן הוא"ו, וכבר ידעת שהשמש הוא רמוז ביעקב ויהושע בלבנה ולית לה מגרמה ולא כלום, והוא"ו הוא ביעקב ולזה לאמור מלא, ולזה אמר יהושע שמש בגבעו"ן דו"ם, גימ' יעקב ע"ה, לפי שנתן לו יעקב הוא"ו ולזה אמר ביום ההוא מוטעם, רמז על אותו יום של לאמר שיהיה לו אמירה ודבור ועזר, לאמור גימ' עזר, בך יברך ישראל זה יהושע במ"ק כ"ב, היינו בך יברך ישראל, כלומר אע"פ שיוצא ממנו ירבעם עכ"ז עיקר ברכתם של ישראל היא מיהושע שהוא נחל להם הארץ וע"י נלקחה, ולהפיס דעתו של יוסף אמר לפי שראה יוסף זרע דלא מעליא יוצא ממנו ואע"פ שיעקב התפלל שלא יצאו כמו שאמר באומרו המלאך הגואל, וכן בזוהר שאמר דלא אזדמנת לי אתתא דאיהי מגו סטרא אחרא, כאן רמז לו שאם שום פסול יוצא ממנו הוא מצד דאזדמנת ליה סטרא אחרא אע"ג דלא קריב לגבה, ובשעה שבא לבית לעשות מלאכתו וכמו שאמר מלאכתו ממש מאותו הבל שנתיחד עמה, ולזה אמר לו לי הם. שאלולא דיוקנו של יעקב כמעט שקרב א"כ מחילי קא אתו לזה יקרא בהם שמי, ולזה לאמר לאמר ב"פ, אמירה ברמז ואמירה בפרהסיא, ולזה אמר הגואל ולא אמר שגאל כי פסול זרעו של יוסף נוגע ג"כ בו, כי לזה אמר ויקרא בהם שמי: