שפתי כהן על התורה, בראשית מט:א

1ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו וגו'. לא אמר ויקרא יעקב לבניו אלא אל בניו, קרא לבניו העיקרים שהם בני הנשמה ואמר להם האספו שיאספו כולם וימשכו אחריו, והיינו ואגידה תרגום משכו נגידו, את אשר יקרא אל מקום שיזדמן אתכם, באחרית הימים בזמן התחיה, ולאלו אמר האספו שהוא לשון גויעה כמו ויגוע ויאסף, ולבני הגוף שהם ראובן ואחיו אמר הקבצו ושמעו בני יעקב בני הגוף, והואיל והגוף כלה א"כ אינו אביכם לזה שמעו אל אביכם שבשמים שהוא ישראל סבא, לזה אני מצוה אתכם שתשמעו ממני. והרב רבי מנחם רקנטי ז"ל כתב את אשר יקרא אתכם לא אמר אשר יקרא לכם אלא אתכם, רמז להם על מה שיקרא להם בעצמם בסוד הגלגול על מכירת יוסף, וזהו באחרית הימים, ואמר לראובן כי יש לו יתר שאת ויתר עז על שאר אחיו שלא פשע במכירתו של יוסף, אמנם בעבור שהיה פחז כמים ובלבל יצועי אביו אל תותר, ובשמעון ולוי אמר בסודם אל תבא נפשי זהו סוד העיבור, וליהודה אמר מטרף בני עלית הרמז לרבן שמעון בן גמליאל, זה כבס ביין לבושו ובדם, שחזר ונתכבס בדם, ויהיה פירוש עלית כמו כעלות גדיש, ואמר זבולן לחוף ימים ישכן רמז על רבי יהודה בן בבא שישב בין שני הרים ובין שני תחומין ושם נעצו בו שלש מאות לונכיות של ברזל ויתנכל"ו בצרוף לונכיות, ונרמז בפסוק וימררהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים, ובעון ויפשיטו את יוסף נפשט עורו של רבי ישמעאל, ובעון דבתם רעה לשונו של רבי יהודה ליחך העפר, ובעון חיה רעה אכלתהו מה שאמר רבי עקיבא מי יתן לי ת"ח ואנשכהו כחמור נסרק בשרו בשיני ברזל, ונרמז בפסוק יששכר חמור גרם, וירא מנוחה הצדיקים בג"ע כי טובה ותענוגי ארץ העליונה כי נעמה ויט שכמו לסבול דינו של הקב"ה והוא האריך ע"ש: