שפתי כהן על התורה, בראשית מט:לג

1ויאסף רגליו אל המטה. גופא בגופא, ויאסף אל עמיו רוחא ברוחא, הוא אמרם ז"ל יעקב לא מת, סוד העניו שאין מדתו של יעקב כשאר המדות שגורמים הפכים, כי חסד הפכו דין וכשיש דין לא יש חסד וכשיש חסד לא יש דין אבל יעקב כלול מהכל, ועליו נאמר אני ה' לא שניתי, ומה שאמר ויאסוף רגליו הוא לומר שמה שיש לו חלק למות הוא הרגלים שנאמר רגליה יורדות מות לזה אסף אותם למעלה למטה כדי שיהיה כולו אחיד באילנא דחיי:

2ובזוהר פ' בשלח. דף מ"ח ז"ל, ת"ח יעקב אחיד באילנא דחיי דלית ביה מותא לעלמין דכל חיין בההוא אילנא אשתכללו ויהב חיים לכל אינון דאחידן ביה ובגין כך יעקב לא מית ואימתי מית בשעתא דכתיב ויאסף רגליו אל המטה כד"א הנה מטתו שלשלמה בגין דבהאי מטה כתיב רגליה יורדות מות ובג"כ ויאסף רגליו אל המטה כתיב ע"כ:

3מצאתי כתוב נפש רוח נשמה ר"ת גי' ברחמים. להתבלע הכל ולחזור לשורשו להיות הכל אחד, וכן ס"ת גי' ברחמים אחד, בגוף נפש רוח נשמה ר"ת רבנן, וזהו חלוקא דרבנן חלוקי הגוף בנפש רוח נשמה, וסוד רבנן ש"ב, כלומר שהכל שב לשרשו. חלוקה דרבנן, גימ' תאנה ע"ה, נוצר תאנה יאכל פריה, בסוד אוכל פירותיהם בעוה"ז, א"כ רגליו אל המטה הוא סוד קשור רוח בנפש, ויאסף אל עמיו הוא חבור רוח בנשמה שהיא דולה מלמעלה מהנשמה ומשקה נפש:

4ובזוהר ויאסף רגליו אל המטה בגין דהא איהו באתר דחיין יתיב כד בעא לאסתלקא מעלמא נחית רגלוי לגבי מטה ואסתלק מעלמא. ת"ח כד נשמתא סלקא אתער כולא לגבי נוקבא דהא איהי אתאחדת בתיאובתא שלימתא ואתקשרת ביה ויעקב לא מית בגין דלא אתאמר ביה מותא אלא ויגוע ויאסף אל עמיו חמי מה כתיב ויאסוף רגליו אל המטה דאתכניש שמשא לגבי סיהרא שמשא לא מית אלא אתכניש מעלמא ואזיל לגבי סיהרא ע"כ: