שפתי כהן על התורה, בראשית ו:יט

1ומכל החי מכל בשר כו' מהעוף למינהו כו' שנים שנים כו'. י"ל כי בזה הציוי א"ל ומכל החי כו' זכר ונקבה ומהעוף שצריך צידה אל שלא יטריח עצמו בהם כי הם יבאו מעצמם, ולז"א יבאו אליך ולא אמר תביא כמו שאמר ומכל החי תביא אל התבה, ולא צוה לו על הבהמה הטהורה שיקח שבעה שבעה, אח"כ בביאתו לתבה אמר ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה ואמר ומכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה ומן הבהמה אשר איננה טהורה שנים איש ואשתו, אחר כך בפועל אמר ויבא נח ובניו כו' מפני מי המבול מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה ומן העוף שנים שנים באו אל נח זכר ונקבה כאשר צוה וכו', השוה טהורה לטמאה ולעוף הכל שנים שנים, ובצווי אמר שבעה שבעה בבהמה טהורה גם מעוף השמים שבעה שבעה לחיות זרע כו', ועוד שבעה שבעה אם הם לחיות זרע למה שבעה זכרים ושבע נקבות שהם י"ד ג' זכרים או ב' זכרים מספיק לכמה בהמות ונלמוד מיעקב אבינו כששלח המנחה לעשו שלח עזים מאתים ותישים הם הזכרים עשרים וכן ברחלים, ואפילו לדברי רבותינו שאמרו כדי להקריב מהם קרבן למה היו הנקבות והזכרים שוים, ועוד למה אמר תקח לך שבעה שבעה יאמר קח לך תקח לך למה לי, וכן גם כן במאכל אמר ואתה קח לך מכל מאכל המאכל לא היה לו לבדו כי אמר והיה לך ולהם לאכלה א"כ למה אמר לך. אלא הקב"ה כדי שלא להטיל קנאה בין הבריות לא אמר לו שיקח מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה אלא תביא אל התבה מכל החי מאותם שהם חיים שלא נזדווגו לשאינם מינם זה נקרא חי, זכר ונקבה יהיו ולא פירש כמה, ואמר דרך כלל מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה וכו' שנים מכל יבאו אליך, לא אמר שנים שנים אלא שנים מכל יבאו כדי שיבינו שר"ל שיבאו זכר ונקבה כמו שאמר הפסוק הקודם זכר ונקבה יהיו שלא יבאו ג' זכרים וב' נקבות או ב' נקבות וג' זכרים אלא שנים פירוש זוגות, כל זה כדי שלא להטיל קנאה בין הבריות כמו שאמר העורב רבך שונאני ואתה שנאתני. אבל בעת ביאתו אל התיבה אמר מכל הבהמה הטהורה תקח לך שלא תקחם בפרהסיא בפני שאר הבריות, ולז"א לו לך שלא יראה אותך שום בריה בעולם, ולזה בפועל אמר ויבא נח ובניו מפני מי המבול מן הבהמה הטהורה לא אמר כמה אלא סתם, ושם על הבהמה הטהורה יש זקף קטן, אח"כ אמר ומן הבהמה אשר איננה טהורה וכו' שנים שנים, והבהמה הטהורה נסתמה מן העין ולכך הברכה מצויה בהם יותר משאר שאפילו ששאר יולדות ששה בכרס אחד אין בהם כל כך ברכה, ובעוף לא אמר תקח לך שבעה שבעה כי אינו ציד אלא אמר גם מעוף השמים שבעה שבעה הר יבאו, מעצמם כמו שאמר יבאו אליך להחיות וכן אמר בביאתו ומן העוף ועליו זקף קטן, אח"כ אמר שנים שנים באו אל נח זכר ונקבה. אחר שאמר שנים למה אמר זכר ונקבה, אלא לומר לך שנים מן הבהמה אשר איננה טהורה וזכר ונקבה חוזר לעוף, וכן תמצא שעשה בעל הטעמים ואמר שנים שנים באו אל נח אל התבה ועשה טעם טרחא, זכר ונקבה וגו' את נח. ולמה היה בבהמה הטהורה זכרים כנגד הנקבות לפי שקרבן עולה הוא זכר שנאמר אם עולה קרבנו זכר תמים יקריבנו ובשאר קרבנות אמר אם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים זכר או נקבה, א"כ הם שוים והזכרים הם צריכים לעולות והוא לא הקריב אלא עולות ולכך היה המנין שוה בהם, ומ"ש במאכל קח לך, ג"כ צוהו שיהיה סמוי מן העין כדי שתחול בו הברכה כי א"א שיהיה מקום מספיק למאכל י"ב חדש לכל הבהמות לפילים ולראמים והתיבה כולה לא היתה מספקת למאכלם יום אחד, לכך צוה שאם יהיה סמוי מן העין ואפילו שיהיה דבר מועט יספיק לו ולהם, וזה"ש ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה כי מאחר שאמר ואתה קח לך מכל מאכל למה אמר והיה לך כו' למה יקחהו ודאי לאכילה אלא לרמוז למ"ש. גם צריך לדקדק שאמר בבהמה הטהורה איש ואשתו ולא אמר זכר ונקבה כמ"ש בעוף שאמר גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה, אלא לפי שהעוף מטיל ביצים והבהמה היא יולדת חיים לכך הקפיד בבהמה ואמר איש ואשתו, לא מיבעיא שלא נזדווג לשאינו מינו אלא אפילו למינו לא קרב אלא באשתו אבל בעוף אין הקפדה אלא שלא נזדווגו לשאינם מינם לבד: