שפתי כהן על התורה, ויקרא י:ט

1ויין ושכר אל תשת אתה ובניך בבואכם אל אהל מועד וגו'. דע שלא מנע הקב"ה לאהרן ובניו מן היין שנאמר בו וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים, והתורה נמשלה ליין שנאמר לכו שברו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, יין בגימ' סוד בגימ' שבעים, ושבעים פנים לתורה, אלא מנעו והזהירו על אותו יין שהוא לפתח חטאת רובץ, זהו בבאכם אל אהל מועד שהוא טמא ומטמא כשרץ, וכן יין ושכר בגימ' שרץ, והוא"ו היא שמורה שמאותו יין הוא סורי הגפן נכריה שהוא מענבים שנאמר עליהם ענבימו ענבי רוש, שהם כולם שמרים, שנאמר בהם אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, שהוא הפך מיין המשומר בענביו, ופירש הרב רבי יהודה חייט ז"ל, יין המשומר שהוא מלשון משמרת לומר שהוא נקי וצלול בלי שום שמרים, שהוא שמור מששת ימי בראשית שהם ימי החול שלא יגעו בו הקליפות, כי אין להם בו שום מגע, כוונתו לומר שהיא הבינה אין להם לקליפות שם שום מגע, כי אין להם עלייה לשם, אלא עד הזרועות שהם ששת ימי בראשית שהם ימי החול, וכתב עוד דע כי ג' יינות הם וכולם של קדושה, יין מזוג והוא בעטרה, ויין חזק המשמח אלהים ואנשים והוא בפחד, ויין המשומר בענביו והוא בבינה, א"כ מה שמזהיר לאהרן ולבניו על היין הוא אותו יין שהוא על הפתח מבחוץ, זהו בבאכם אל אהל מועד שהוא יין שנתנה לאדם, כמו שארז"ל שסחטה ענבים ונטמא בסחיטתה במגע והוציאתו חוץ מענביו שהיה משומר בענביו, ועל זה סמך ואמר ולהבדיל בין החול ובין הטמא ובין הטהור, לומר שכמה הבדלות יש בין אותו יין שהוא קרוב לקליפות שהם חול ויש להם בו מגע וטמאוהו, ליין המשומר שאין להם שם מגע כלל, וכן וסמך ולהורות את בני ישראל, לומר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, ואם שתה ממנו ישתכר ויבלבל דעתו. ואולי על זה היין כוונו ז"ל באמרם על בני אהרן שתויי יין נכנסו, לא אמר שתויי יין היו אלא נכנסו, ולא אמרו שתו יין אלא שתויי יין הכל ברמז, לומר ששתו לבם אחר אותו יין שהוא בחוץ ונשתכרו ממנו ואחר כך נכנסו:

2ובזוהר נתן טעם למה נמנע אהרן מן היין לפי שהיין הוא ללוים והוא סטרא דליואי סטרא דגבורה וסטרא דכהני מסטרא דיין צלולין סטרא דימינא, והזהירו שלא יסיג גבול, ועוד האריך הזוהר ז"ל רבי אבא אמר מאתר חד נפקו יין ושמן ומים (דבש וחלב), מים ושמן נטלי כהני וירתי לון, ושמן יתיר מכולא דאיהו חדוותא שירותא וסיומא דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, ויין לשמאלא ירתי ליואי לארמא קלא ולזמרא ולא לשתוק, דהא חמרא לא שתיק לעלמין, ושמן בחשאי הוא תדיר, מה בין האי להאי, אלא שמן דאיהו בחשאי בלחישו תדיר אתי מסטרא דמחשבה דאיהו בלחישו אתי תדיר ולא אשתמודע, ועל דא איהו בימינא ויין דאיהו לארמא קלא לא שתיק לעלמין אתי מסטרא דאמא וירתי ליואי לסטר שמאלא וקיימי לארמא קלא, וקיימי לדינא, ובגין כך כתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ובגין כך כהנא כד יעול למפלח פולחנא במקדשא אסיר ליה למשתי חמרא דהא עובדוי בחשאי אינון דמשיך ונגיד ברכאן לעלמין כולהו וכלא בחשאי, ועוד בעובדוי כלהו ברזא וחמרא מגלי רזין, דהא כל עובדוי לארמא קלא ע"כ: