שפתי כהן על התורה, ויקרא יג:ב

1אדם כי יהיה. במדרש מה כתיב לעיל מן הענין אשה כי תזריע, לומר שכל מי שהולך אצל אשתו נדה מוליד בנים מצורעים. רבי אבין קרא על הבנים אבות יאכלו בוסר כלומר שלא המתין עד שתטבול כמו שלא המתין לגפן עד שיתבשלו הענבים, שהאשה נקראת גפן שנאמר אשתך כגפן פוריה, ושני הבנים תקהינה, והם קורין על אבותיהם אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. רבי אבין בשם רבי יוחנן אמר כתיב ואם לא תמצא ידה די שה מה כתיב בתריה אדם כי יהיה, אמר הקב"ה אני אמרתי לך הבא קרבן לידה ואתה לא עשית חייך שאני מצריכך לבא אל הכהן שנאמר והובא אל הכהן. רבי אבין הסמיכו לראש הפרשה ובשם רבי יוחנן הסמיכו לאם לא תמצא ידה:

2אדם כי יהיה וגו' לא אמר איש או גבר או אנוש אלא אדם שהוא השם המעולה, שהוא מתמיה אחרי שהוא אדם ויכול לכבוש יצרו ולרככו כאדמה יביא עצמו לבא לידי נגעים לו או לבניו, ולזה על אדם רביע. ולזה ארז"ל בשר כתיב ביה ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא, ואמרו אדם, אפר דם מרה, ועוד ארז"ל על פסוק לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, אדם הוא משוקל חציו מים וחציו דם בשעה שהוא זוכה לא מים רבים על הדם ולא הדם רבה על המים, ובזמן שהוא חוטא פעמים מים רבים על הדם ונעשה אידרופיקוס ופעמים שהדם רבים על המים ונעשה צרעת, הה"ד אדם אודם. וכן ארז"ל בזוהר תאנא בכמה דרגין אתקרי בר נש אדם אנוש גבר איש, גדול שבכולם אדם דכתיב ויברא אלהים את האדם שם מלא, בצלם אלהים את האדם ולא כתיב גבר אנוש איש וכו', א"ר יהודה הכי הא כתיב אדם כי יקריב ולא גבר ולא אנוש מאן בעי למקרב קרבנא מאן דאיהו חטאה, א"ר יצחק תא חזי קיימא דעלמא עילאין ותתאין הוא קרבנא נייחא דקב"ה ומאן יתחזו למקרב קמי האי נייחא הוי אומר אדם דיקירא מכולא, א"ל אי הכי הא כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו, והיה בעור בשרו לנגע צרעת, א"ל להאי בעי קוב"ה לדכאה יתיר מכולא, דמאן דאיהו בדרגא עילאה דכלהו לא יאות ליה למיתב הכי ע"כ:

3שאת או ספחת או בהרת. הם מיני נגעים שבהם רואה הכהן ומראים מאיזה עון באו, שאת הוא לשון נשיאות שהלך בנשיאות ראש שהיה הולך בגובה ובקומה זקופה ובגאוה, והמהלך בקומה זקופה דוחק רגלי השכינה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו, וההולך בגאוה עליו נאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם אחד, וכן אמר רב אשי כל אדם שיש בו נסות הרוח לסוף נפחת מחשיבותו שנאמר לשאת ולספחת וגו', אין שאת אלא גסות, ואין ספחת אלא נפחת שנאמר ספחני נא:

4או נאמר ספחת כמו שאמר הכתוב ספחני נא אל אחת הכהנות, וכמו ונספחו על בית יעקב שהוא לשון חבור שמתחבר לכאן ולכאן והולך רכיל ברכילות ובלשון הרע. מצורע מוציא שם רע בהרת שלא היה נזהר בדם נדות ובדם כתמים והיה מתיר לעצמו לומר שהוא מותר, בהרת בהתר. והיה בעור בשרו שעדיין לא נכנס לבשר אלא בעור מבחוץ. לנגע צרעת שעדיין אינה צרעת ממש ואינה נגע ממש אלא לנגע, לומר שסופו להיות נגע, וסוף אותו נגע להיותו צרעת, וכן ארז"ל ארבע מראות בנגעים, לא אמר מיני נגעים אלא מראות נגעים שקודם משתנה העור והוא סימן שסוף אותו שנוי להיות נגע וסוף אותו נגע להיות צרעת כמו שאמרנו, יהיו ארבע מראות כנגד ד' יסודות. ויש לאדם ארבע מרות לבנה אדומה ירוקה שחורה, והכהן היה רואה אם היא מהשחורה היה יודע שבאה לו מצד מאכלים נסים שאכל מאכלות אסורות כגון נבלות וטרפות, כי הנבלה שנתנבלה היא מצד סמאל וכחותיו, והטרפה סופה למות ונתקרבה אל כת סמאל, וארז"ל זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תאכל. כי העומד למות כמת דמי, או שאכל מהבהמות או מעופות הטמאים, ולזה אחר שאמר את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו מהבהמות ומהחיות ומהדגים ומהעופות, אח"כ אמר אשה כי תזריע וילדה זכר זי"ן כ"ף רי"ש עולה שלם בלי כל פגם ומום, ואח"כ אמר אדם כי יהיה בעור בשרו, לומר שאם לא נזהר מהמאכלים הטמאים ובא לידי צרעת, זה בא ממרה שחורה. ואם באה לו ממרה ירוקה היה יודע שבאה לו לשון הרע ומרכילות, לפי שלא שלט על עצמו שלא להוציא אותו דבור כמ"ש (איוב כ"ו אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו, יאמר אם בפיו רעה שהוא יודע שום רעה על חבירו ונמתקה ועלתה לפיו ע"י חמימות מרה ירוקה ונעשה מתוקה יכחידנה תחת לשונו, ארז"ל כי הקב"ה ברא תחת לשון האדם מעיין מים מתוקים, לזה נתן לו הכתוב עצה שאם עלתה אותו לשון הרע ונתחממה ונמתקה יכחידנה באותם מים מתוקים שתחת לשונו שהם יותר מתוקים, ממנה, ויראה כמו שאותו המעיין אינו יוצא מן הפה ולחוץ אלא נכנס גפנים ללכלך הגוף, כן איתו דבור יערבנו בתוך אותם המים ולא יוציאנו לחוץ, ויהיו אותם המים גוברים עליה ומבטלת כח החמימות שקבלה מהירוקה, ואם הוציאה לחוץ עושה רושם, ואם לא יזהר סוף אותו רושם להיות צרעת, ואם הוא מהאדומה שבא על הנדה והיא מזקת הרבה, ואמרו חכמי הטבע כי אם ידרוס האדם במקום שהיא דרסה בתחלת נדותה יוזק, ואפי' הדבור שלה מזיק, ולזה כשאמרה רחל לאביה דרך נשים לי לא השיב לה ולא דבר עמה יותר, וכן אמרו כי מבטה מזיק, כי הוא דבר נגלה ונראה כשהיא מבטת במראה ברזל או זכוכית מכח מבטה תראה טיפי דם באותה מראה, וכ"ש המתקרב אליה והבא עליה. ואם היא מהלבנה ידע שהלך בגאוה שהיה מלבן עצמו ומקשט עצמו, כי מרה הלבנה טבעה להיותה נחה ולהיותה רכה ומורה שפלות, אבל כשהיא מתגברת עולה על הכל, ולזה אמרו חכמי הטבע כי הלבן יותר יפחד מצרעת, ולאלו הד' מרות נאמר בצרעת ירקרק או אדמדם ואם בהרת לבנה, אבל בשחורה נאמר ושער שחור צמח בו נרפא, כי אם באה לו מחמת המאכלים כמ"ש במרה שחורה בנקל יתרפא כשנמנע מהם, וכן אמר במדרש משל לגנת ירק שהמעיין לתוכה כל זמן שמעיין לתוכה הירק משחיר, פסק המעיין מלבין הירק, כך אם זכה האדם ושער שחור צמח בו נרפא הנתק ואם לאו שער בנגע הפך לבן ע"כ:

5פרשת אדם כי יהיה בעור בשרו שאת, היינו גסות הרוח כמו שאמרו בגמרא אין שאת אלא גובה שנאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות, והקדים גסות הרוח שהוא שקול כנגד הרבה עבירות שאמר רבי יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי כל מי שיש בו גסות הרוח כאילו עובד ע"ז כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך, ואמר רבי יוחנן כאילו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, רבי חנינא אמר כאילו בא על כל העריות כולם, כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב, וכתיב התם כי את כל התועבות האל, ואמר רבי חסדא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם אחד כדלעיל ואמר רבי אלעזר כל מי שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו כל שוכני עפר שוכן בעפר לא נאמר אלא שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו, ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנאמר וגבוה ממרחק ידע: