שפתי כהן על התורה, ויקרא יג:מ

1ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא, זהו סימן שחלה עליו הטומאה ומכשרון מעשיו העבירה הקב"ה מעליו, וכן אמר בזוהר ז"ל תאנא כולא הוא בחד מתקלא סלקא, ומשום דדיני תתאי מתאחדן ומתחברן בשערוי דהאי אקרי הוא דינא קשיא, וכבר אתעבר מיניה ההוא שערא דרישא אתבסם ודינין דלתתא לא אזדמנו, ובגין כך אקרי טהור דלא אקרי טהור אלא כד נפיק מסטרא דמסאבא, וכד נפיק מן מסאבא אקרי טהור דכתיב מי יתן טהור מטמא, מטמא ודאי, והכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא, ות"ח ברישא דהאי איש בוצינא דקרדינותא, ובגין כך גולגלתא דרישא דהאי סומקא כוורדא ושערי סומקי בגו סומקי ותליין מנין כתרין תתאין דלתתא דמתערין דינין בעלמא וכד אתעבר מניה שערא ואתגליש מחסד עילאה אתבסם כולא ואקרי טהור על שמיה, אמר רבי יהודה אי יתקריה על שמיה קדוש יתקרי ולא טהור, א"ל לאו הכי דקדוש לא יתקרי אלא כד תלי שערא דקדושא בשערא תלי, דכתיב קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, והאי אקרי טהור מסטרא דתליין לתתא מניה, ובגיני כך כד אתעבר מניה שערא אדכייא, ות"ח כל מאן דאיהו מסטרא דדינא ודינין מתאחדין ביה לא אדכי עד דאעבר מניה שערא, ומדאתעבר מניה שערא אתדכי, ת"ח דהא ליואי דאתו מהאי סטרא דדינא לא מתדכאן עד דאעברו מנהון שערא דכתיב והעבירו תער וגו', ולזמנא דיתכשרון עובדין לתתא זמין קב"ה שערא דא לאעברא ליה ולמיגז ליה בגין דלא יצמח וירבו דכתיב כי ימרט ראשו, א"ר יצחק רב מכל ליואי קרח הוה דעבדיה קב"ה לתתא כגוונא דלעילא וקרייה קרח, אימתי בשעתא דגליש בגיניה להאי איש דכתיב קרח הוא, וכד חמא קרח רישיה בלא שערא וחמא לאהרן מתקשט בקשוטי מלכין אתזלזל בעיניה וקנא לאהרן, א"ל קב"ה אנא עבדית לך כגונא דלעילא לא בעית לאעלא בעילאין חות לתתא והוי בתתאין דכתיב וירדו חיים שאולה:

2הנה מבואר שאמר דדיני תתאי מתאחדן ומתחברן בשערוי וכד אתעבר מיניה ההוא שערא בישא אתבסם ודינין דלתתא לא אזדמנו, ובגיני כך אקרי טהור על שם החסד שהוא נקרא טהור, כי מצד החסד נמרט ראשו, ופירוש קרח הוא הביא ראיה מקרח שכל מי שהוא מצד הדין ודינין מתאחדין בו אין צד הדין עובר ממנו עד שיגזוז שערו, והראיה מקרח שהוא מצד הדין מצד הגבורה וכדי להביאו לצד החסד צוהו להעביר כל שערו והכל בכשרון המעשה, כמ"ש ולזמנא דיתכשרון עובדין לתתא זמין קב"ה לאעברא ליה:

3ופרשת איש כי ימרט ראשו, שנמרט ראשו, הוא על הגזל שנמרט שערו, זה רמז שהוא כונס ממון שאינו שלו, לזה יפזר שערו. וכנגד אלו הז' דברים תמצא ז' פעמים כתוב בפרשה זו נגע צרעת. בפרשת שאת או ספחת והיה בעור בשרו לנגע צרעת. נגע צרעת היא, נגע צרעת כי תהיה באדם. נגע צרעת היא בשחין פרחה, בפרשת מכוה נגע צרעת היא. וטמא הכהן אותו נגע צרעת היא. זאת תורת נגע צרעת: