שפתי כהן על התורה, ויקרא יג:מו

1בדד ישב. ארז"ל בתורת כהנים שלא ישבו טמאים אחרים עמו, והכוונה הוא כדי שישוב ואם יראה טמאים אחרים עמו יתנחם ויקח נחמה בראותו אחרים שיש בהם זה החולי, מחוץ למחנה, מחוץ לג' מחנות כשיראה עצמו שהוא גרוע מאבי אבות הטומאה שהוא המת שהוא משולח ממחנה שכינה לבד וזה משולח חוץ לג' מחנות, בזה ידע ויכיר שגרם לעצמו מה שלא גרם אדם הראשון, שאדם גרם מיתת הגוף וזה גרם מיתת הגוף והנפש, ולזה אמר בדד ישב הגוף, מושבו, כאילו אומר מה שבו שהיא הנפש, כשיראה כל זה ודאי שיתנחם על מעשיו ויעשה תשובה, ואולי שזה נאמר על אותם ז' דברים שהנגעים באים עליהם, ר"ל שבא להם הצרעת בעון שעשו, כמו שאמר בגדיו יהיו פרומים שבא על עון, אבל אם בא לו הנגע מצד אביו שבא על אמו נדה, אולי שאינו בדין זה שהאבות יאכלו בוסר שלא המתין לה עד שתטבול ושני הבנים תקהינה, ועליהם אמר שלמה ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם וגו':

2ובסבא פרשת משפטים ז"ל ואית עשוק אחר ההוא עשוק דאקרי ממזר, כד נפק מעלמא מיד מפרישין ליה מעמא קדישא מקהלא, ההוא ממזר עניא מסכנא אושיד דמעין קמיה קב"ה וטעין קמיה מארי עלמא, אי אבהתי חבו אנא מה חובא עבדנא הא עובדי מתקן קמך, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, וכן לכל אינון עשוקים אית לון טענה קמי קב"ה, ומההיא טענה לית לון מנחם ולית דיתוב מלה על לבהון ע"כ ואפשר שלזה אמר והצרוע אשר בו הנגע, שהנגע בא מצדו לא מצד אביו, שאחר שאמר שהוא בו, הנגע מיותר, ועוד היל"ל והנגוע אשר בו הצרעת שקודם הוא נגע ואח"כ צרעת, כמו שאמר נגע צרעת, אלא אמר אשר בו הנגע לומר שבקל תחזור מעליו מצרעת לנגע, מאחר שבאה לו ע"י עצמו מחמת עון, כשיחזור בתשובה יתרפא, אבל כשבאה לו מחמת אביו אינה חוץ ממנו אלא בנין גופו הוא על זה, ולזה נקרא עשוק. ואפשר שלזה באה פרשת נגעי בגדים, כי הבגד הוא מלבוש ורמז על הגוף שהוא מלבוש לנשמה, זהו אומרו והבגד כי יהיה בו נגע צרעת, כי מאחר שהוא דבר נסי יאמר כמ"ש בפרשת נגעי בתים, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ, ויאמר ונתתי נגע בבגדיכם, לא כי יהיה בו, מאין יהיה אלא בנס, אלא ודאי כאן רמז על העשוק שבאה לו מחמת אביו שבא על אמו והיא נדה, ולזה אמר כי בו, שנתהוה בו שהוייתו היתה על זה. בבגד צמר או בבגד פשתים, בגי' זה הוא שנולד מן הנדה בין בא עליה בשוגג בין בא במזיד, וכן צמר במ"ק כמו שוגג במ"ק, פשתים ע"ה והענין במ"ק כמו במזיד במ"ק. או בשתי או בערב, פירוש בשתי הוא היסוד, כמו כי השתות יהרסון, ורמז על גלגול ראשון שהוא יסוד למה שאחריו, או בערב, רמז על שאר גופים שהם ערבים לו לתקנו. ועוד נאמר או בשתי, רמז על השניה, או בערב על האחרון כמו ערב שהוא סוף היום, או בעור בגימ' ממזר עם ב' מלות, שגם הוא עשוק, וראוי לו הצרעת להבדילו מעדת ישראל שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה', או בכל מלאכת עור, בגימ' באי זו צד ממזרות, עם ד' מלות, והב' שמוש, ולזה אמר צרעת ממארת היא הנגע טמא הוא, רמז על ג' צרעת, בראשון ממארת, בשני שלא נתקן לגמרי, לזה קרא אותו נגע. בשלישי טמא הוא, וצריך לשורפו לנקותו זהו ושרף את הבגד:

3ובזהר אמר שמה שחל על השתי או על הערב זו הטומאה, לפי שלא נזכר עליו בשעת טויתו ש"ש, לזה מצאה הטומאה מקום לחול, ז"ל אמר רבי אלעזר בכל עובדוי דבר נש ליבעי ליה דלהווין כלהו לשמא קדישא, מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד דכולא הוא לפלחניה ולא לישרי עלוי סטרא אחרא, בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בני נשא, ויכיל לאשראה על ההיא עבידתא ועל דא השתי או הערב הוה אסתאבו ושריא עליה רוחא מסאבא בגין דלא אדכר עליה שמא קדישא כד עבדו יתיה ע"כ: