שפתי כהן על התורה, ויקרא טז:א

1וידבר ה' אל משה אחרי מות, בדבור ראשון מה נאמר לו, ועוד מהו אחר סמוך אחרי מופלג. ועוד אומר שני וכי אין אנו יודעים שהיו שנים, ועוד אומר בני אהרן, למה נזכר שמו של אהרן כאן. ועוד אומרו דבר אל אהרן אחיך, למה נזכרה כאן האחוה כי ידוע הוא שאהרן אחיו של משה. אלא כך אמר הקב"ה למשה תדע שאיני נושא פנים לשום אדם לא משום חכמתו ולא משום אביו ולא משום קרובו, כי איני ותרן אלא מאריך אפי, ולזה אחרי מופלג שאינו סמוך וגבי דיליה, וזהו שני, אפי' שהם שנים לא עמד זכותם לומר זכות תרי עדיף מחד, אע"פ שהיו צדיקים כי לזה קורין פרשת מיתת בני אהרן ביום הכפורים לומר שבפרשתם כפרה על ישראל, ולזה וכל ישראל יבכו את השרפה וגו', ועכ"ז לא עמד זכותם, לפי שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, ואע"פ שהם בני אהרן לא עמד להם זכות אביהם, בקרבתם אע"פ שיש להם קורבה עמך והם קרובים לה' עכ"ז וימותו, וימתו כתיב וי שכבר מתו, מיום שהציצו הם חייבים מיתה אלא שלא לערבב שמחת התורה הארכתי להם אפי, שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, וזהו אחרי. ומהם ילמוד כל אדם אם אלו לא עמד להם זכותם שאין הקב"ה גובה מצוה בעבירה אלא מעניש אותו על עבירה שעשה ונותן לו שכר המצוה, וזהו בקרבתם לפני ה', לומר אע"פ שיש להם קורבה אל ה לא עמד להם זכות אבות, וזהו שאמר בני אהרן, ולא זכות משה אחי אביהם, ולזה אמר אחיך, א"כ מה יעשה מי שאין לו לא זכות עצמו ולא זכות אבות, מכאן ילמדו ויכשירו מעשיהם ולא יאמרו הקב"ה ותרן, לזה דבר אל אהרן אחיך אע"פ שהוא אהרן וזכיתי גדול והוא אחיך עכ"ז לא זכותך ולא זכותו עומדים ביום חרון אף ה', לז"א ואל יבא בכל עת אל הקודש ולא ימות, ואפילו שהביאה היא לצורך כפרה על ישראל עכ"ז צריך שיהיה עמו זכות התורה, היינו בזאת יבא אהרן, שהתורה נקראת זאת שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. בפר בן בקר, בזכות הקרבנות, ועוד בפר בן בקר ואיל לעולה, בזכות אברהם ואל הבקר רץ אברהם, ובזכות יצחק ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו. כתנות בד קודש וגו', בזכות בגדי כהונה שהם קדושים שנאמר בגדי קודש הם, ובטהרה מבית ומחוץ שנאמר ורחץ במים את בשרו, לא אמר ורחץ את בשרו במים אלא ורחץ במים הידועים במים העליונים ירחץ נשמתו קודם, ואח"כ את בשרו, שהוא הגוף שהוא טפל לנשמה, ולזה אמר את, ובזכות כל ישראל זהו ומאת עדת בני ישראל יקח. הרי נתברר לך שבעשר זכיות היה נכנס. בזכותו של אהרן, ובזכות משה, וזכות אברהם, וזכות יצחק, וזכות הקרבנות, וזכות התורה, וזכות בגדי כהונה, וזכותו של יום, וזכותם של כל ישראל. וזכות הקטורת שהיא חביבה יותר מכל הקרבנות. כל זה להודיע שלא יתגאה האדם בעשותו המצוה לומר שכבר יש לו זכות ויהיה לבו בטוח בהם לומר שלום יהיה לי, כי אלולא שהקדים הקב"ה עליו חסדיו ונתן לו כח ועזר וסיוע ויכולת ומעות לא היה עושה המצוה כמו שאמר מי הקדימני ואשלם, ועל זה נאמר לך ה' הצדקה, לא לבן אדם שעושה צדקה שאחר שנתן לו הקב"ה מאה או עשר נותן צדקה, אמר מה צדקה עשה מדבר שאינו שלו שנאמר כי ממך הכל, א"כ הצדקה האמיתית היא להקב"ה ואנו אין לנו אלא בושת הפנים, שהיה ראוי מאחר שהכל של הקב"ה שניתן חציו או שלישו, אלא ממיעוט אנו נותני לו המעט, א"כ לנו בושת הפנים:

2העולה לנו מזה שלא יתלה האדם במעשיו, לא היה אדם במעשים כאברהם ואמר ואנכי עפר ואפר, ומשה ואהרן אמרו ונחנו מה, ודוד אמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם, ולא נזכר כאן זכות של יעקב לפי שביום זה אנו משחדים לסמאל שרו של עשו, ואם יראה זכותו של יעקב, יתאכזר ולא יקח שוחד, אלא אדרבה יקטרג עליהם, ולכן ביום ר"ה אין לומר ועקידת יצחק לזרע יעקב תזכור אלא לזרעו תזכור, כי יעקב הוא מלשון עקבה ומרמה, ועוד כדי שיבין שהוא בכלל שהוא ג"כ זרעו, ואינו כן כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק, אלא להסיח דעתו אומר כן: