שפתי כהן על התורה, ויקרא טז:כא

1והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. והודוי לא היה כך, כי קודם היה מתודה על חטאים והיה אומר חטאו עוו פשעו, יובן זה ממה שארז"ל על פסוק נשאת עון עמך ארז"ל כשבא יום ראש השנה שהוא יום הדין בא השטן שנאמר ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', שהם מלמדים חובה, ויבא גם השטן בתוכם להשטין על ישראל ואומר רבש"ע כמה זדונות כמה פשעים כמה מרדים עשו ישראל, אומר לו הקב"ה ולא עשו ג"כ מצות וכמה זכיות, אומר העונות הם יותר על הזכיות יעלו למשקל ומשים הזכיות בכף מאזנים והעונות בכף שנייה, וכשרואה הקב"ה שכף העונות מכרעת מכה בה שתעלה למעלה ומכרעת כף הזכיות זהו נשאת עון עמך שנושא אותו למעלה. וא"ת משוא פנים יש בדבר, אלא הקב"ה יודע שלא עשו אלא מאונס היצר והם קרובין לאנוסים, כמו שאמר ולך ה' חסד וכו', וזה שאמר לוקח מעונות הגדולים ומביא ראיה מפסוקים כסית כל חטאתם, היל"ל כסית כל פשעיהם, אלא כמ"ש, בערך השטן נראה לו שהם גדולים, אבל הקב"ה שיודע שאנוס ליצר, בערכו הם חטאתם, אומר השטן יש כמה אבק רבית ואבק לשון הרע, עד שהולך להביא לוקח הקב"ה מאותם עונות הגדולים והכבדים ומכסה אותם תחת כסא הכבוד, שנאמר כסית כל חטאתם סלה, ואם יביא מה שיביא א"א להכריע כף העונות, א"כ מגמת פניו הם העונות הגדולים, ומניח הקטנים לבסוף להכרעה, לזה היה הכהן מתודה על הפשעים קודם שהם מגמתו ואח"כ על החטאים שלא יכריעו:

2או נאמר ג"כ, שהיה מתפלל על ישראל שיעשה להם זדונות כשגגות כמו שארז"ל על משה שאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב, עשו אלהי זהב וקורא אותו חטא, אלא התפלל עליהם שיעשה להם זדונות כשגגות. עוד נאמר לכל חטאתם בסוף, לפי שרוב העולם נכשלים בהם, כי מי הוא שיודע רבו ומכוין למרוד בו, ולזה אמר לכל חטאתם, ר"ל על הכף הם חטאים, לפי שהם בשוגג, ואמר דוד שגיאות מי יבין, לא אמר מי יודע אלא יבין, שאם שנודע לו ששגג עשה לו הבנה, לומר אולי היה כך אולי לא היה או לא היה בו שעור ומבקש טענות, וזה יותר חמור מן המזיד. והכהן היה אומר חטאתי עויתי פשעתי, מקדים החטא, לומר שכל מה שעושה לפי שקורץ מחומר הוא כמו אנוס, ולזה מקדים חטאתי עויתי פשעתי, כלומר אע"פ שעויתי ופשעתי אינו אלא שוגג לפי שחטאתי:

3ונתן אותם על ראש השעיר, איך שייך נתינה בעונות, הוא שעבר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד וכל אותם קטיגורים היה הכהן בכח השם שהוא שם מ"ב שהוא שם הגבורה מתגבר עליהם וכופתם ונותנם על ראש השעיר ולזה היו עושים סוכות ומשימין בהם מאכל ומשתה ואומרים לו הרי מאכל וכו, לפי שהיה נושא השעיר על כתפו, שהשעיר לא היה יכול להלוך מרוב העונות, שהם אותם קטיגורים שהיו חלים ובאים על ראש השעיר בעל כרחם בכח השם, וג' פעמים היה מזכיר כהן גדול את השם, ובפרט על שעיר המשתלח, אחד כדי שיהיה לו כח אותו האיש הנושאו לישא אותו, ולא יצטרך לאכול, כמו שאמרו בגמרא שעושין לו סוכות ואומרין לו הרי מזון הרי מים, ואמרו שמעולם לא נצטרך אדם לכך. ולא היו עושין כן אלא כדי שייטב לבו שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו', ואחד כדי שיוכל השעיר לסובלם, ואחד לכפות כל אותם מקטרגים על השעיר ועל זה היה שעיר ולא בהמה אחרת לפי שהוא איש שעיר, שבכל שער ושער תלויים כמה גרדינין, ולזה ונתן אותם ולא פירש מי הוא הנותן, ושלח ביד איש עתי, כמו ותעבור המנחה על פניו:

4ביד איש עתי. כתב החזקוני שנמצא במדרש עתי שהגיע זמנו ועתו למות תוך אותה שנה, שהנושא השעיר אינו משלים שנתו, לכך בוררים אדם שהגיע זמנו למות שהיו יודעים בחכמת המזלות ע"כ: