שפתי כהן על התורה, ויקרא טז:כט

1והיתה לכם לחקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וגו'. צוה הקב"ה בעינוי בחודש הזה, לפי שבתשרי נברא העולם, וכן אותיות בראשית בא תשרי, ופירוש תשרי כמו תשרי ותשבוק, שהוא לשון סליחה כפרה, ואדם הראשון נברא בתשרי וחטא ונכנס לדין ויצא בדימוס פירוש בנצוח) שנתכפר לו חטאו, וכבר אמרנו כוונת הבריאה שיהיו כמלאכים בארץ, אע"פ שיהיו בחיריים פירוש בעלי בחירה ולפי שחטא ולא נעשה רצון הבורא ב"ה צוה שיום בשנה נהיה כמלאכים ובזה תתקיים הכוונה שיום בשנה חשוב שנה, ונלמוד מהמרגלים שנאמר יום לשנה ומדה טובה מרובה ממדת פורענות. וכן במסכת חגיגה אמר על רב אידי דהוה אזיל ג' ירחי בארחא והוה קרי יומא חד והדר אזיל ג' ירחי בארחא והוה יתיב בביתיה יומא חד והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא עד דאמר להו רבי יוחנן במטותא מינך לא תעניש רבנן, נפק ודרש ואותי יום יום ידרשון וכי ביום דורשין ובלילה אין דורשין אלא לומר לך כל העוסק בתורה יום אחד כאילו עסק כל השנה כולה, וכן בפורענות הוא אומר כמספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה, וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו, אלא לומר לך שכל העובר עבירה יום אחד בשנה ואינו חוזר בה מעלה עליו הכתוב כאילו עברה כל השנה כולה ע"כ. לזה צוה הקב"ה שיום בשנה נהיה כמלאכים בלא אכילה ולא שתיה ובלא שנאה ותחרות, ובזה תושלם הכוונה האלהית, ועל זה צותה התורה בהרבה מקומו אשר אנכי מצוך היום, וידעת היום, שהוא על היום הידוע שהוא יום כפורים:

2עוד טעם העינוי ביום זה, הוא ידוע, כי סוד כפורים בלשון רבים הוא רמז על כנסת ישראל שעולה להתחבר עם אמא עילאה, להביא טרף לביתה וחוק לנערותיה, וזהו לשון חקה שאמר והיתה לכם לחקת. ר"ל בשבילכם לחקה להביא לכם מזון, כי לשון חקה הוא לשון מזון, כמו הטריפני לחם חקי, מעולם העליון זהו לחקת עולם, שמשם בא המזון לעולם, בחודש היא כנסת ישראל שבה מתחדש הכל, השביעי הוא שבת הגדול שהוא יום השביעי מהיסוד ולמעלה, והוא שביעי שמשם בא שובע לעולם, והיא כלולה מב' ראשונות ששלשתם חשובים כאחת, וזהו בעשור ולא בעשירי שהוא עולם הזכר שמשפיע ואינו מקבל ולפי שהכתר הוא נעלם, לזה אמר בעשור ולא בעשירי, תענו את נפשותיכם, שעוה"ב שהוא שבת הגדול אין בו לא אכילה ולא שתיה, וזהו סוד ה' ענויים, והם ששה אלא שהשתיה בכלל אכילה, לומר שהשש מדות הם אותו יום בלא השפעה עד שתקבל כנסת ישראל השפע ובירידתה תתן שפע לכל העולמות כולם, ה' ענויים, אכילה כנגד אברהם שהיה מאכיל לכל בני עולם, שתיה כנגד יצחק, שהשתיה היא מרוב החמימות, ונאמר ויתפרו עבדי יצחק וימצאו באר מים חיים, והשתיה בכלל אכילה, לומר שאין לדין יום זה פתחון פה, בסוד ויעקד את יצחק בנו והרחיצה נגד התפארת שהוא הצער הגדול שמושך מימי הרחמים ומימי החסד, וע"ז רמזו ז"ל המלך והכלה ירחצו את פניהם, אבל לא אחר כי אין להשתמש בשרביטו של מלך, וסיכה נגד נצח, שהוא ענף החסד ומושך השמן מחכמה ע"י זקן אהרן, ונעילת הסנדל הוא נגד ההוד, שנאמר והודי נהפך עלי, ותשמיש המטה נגדי היסוד שע"י הוא החבור לכ"י, וזהו תענו את נפשותיכם לא אמר נפשיכם אלא נפשותיכם, ואת לרמוז לשש מדות ונפשתיכם מלשון פושו שהוא תרגום פרו, שעל ידיהם בא השפע לעולם ולהם נרמז, וכל מלאכה לא תעשו, ששובתים הכל עד שתעלה שבת לשבתון, אח"כ אמר והיתה זאת לכם שהיא כ"י תהיה לכם לחקת עולם, שהביאה מזון לכל העולמות קודם אמר והיתה לכם. לא אמר זאת לפי שהיא עולה ומקבלת בחשאי, אבל אח"כ בירידתה אמר והיתה זאת לכם. לזה צותה תורה להתענות ביום זה לפי שהפרנס הגדול עולה להביא פרנסה לעולם, וכל האוכל ביום זה הוא נהנה מן הקליפות שכבר נשלם המזון, שנאמר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, מרשית כתיב חסר, הן אותיות מתשרי. ודוק באומרו מראשית השנה בה' הידיעה ועד אחרית שנה בלא ה', לרמוז לשכינה עילאה ולשכינה תתאה שמתחברות שתיהן ומתקבלת ברתא מאימא ונותנת שפע לכל העולמות, ולזה הם ה' ענויים וה' תפלות, לרמוז לחבר ה' לה', ולזה אומרים ז"פ. אחר נעילה ה' הוא האלהים, בגימ' עם ג' מלות קבל, שנותנת שפע לכל אחת ואחת ואומרת קבל:

3ובזוהר ז"ל ועל דא ביומא דכפורא דאיהו קנוח לכל חובין ונקיות דלהון בגין ישראל לנקאה גרמייהו ולמהך מערטלי רגלין כמלאכי עילאין. חמש ענויין בגין לאסתייעא מחמש סטרין עילאין דיומא דכיפורי אפיק לון ואינון תרעין דיליה ואי שתיה קא חשיב דאיהו מסטרא דיצחק הא שית, ואע"ג דבכלל אכילה איהו וכדין אינון שית, וענויא בתראה תשמיש המטה איהו ובדרגא שתיתאה שכיח ולקבליה אנן עבדין ענויא דא ע"כ: