שפתי כהן על התורה, ויקרא יט:ב

1דבר אל כל עדת בני ישראל. למה כל עדת בני ישראל, שחזר כאן ואמר עשרת הדברות כולם בלשון רבים, לפי שעשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד, לפי שצפה הקב"ה שעתידין לעשות העגל, וכדי שימצא משה רבינו מקום להתפלל עליהם לומר שלו נתנה התורה, עד שנתכפר להם ועשו המשכן ושרתה שכינה ביניהם, חזר ואמרם בלשון רבים, ולזה לא אמרם בקולות ולא ברעמים כדי שלא להרעידם ולא להפחידם, לפי שהם חביבין עליו כבן שאין האב מפחידו ומרעידו ומדבר עמו בנחת, ולזה ואמרת אליהם בנחת בלשון רך, וע"י שליח, כל זה כדי שלא להרעידם כמ"ש, וכמו שבמעמד הר סיני היו שם כולם, כן כאן אל כל עדת, וכדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר ליחיד נתנה תורה, לזה חזר ואמר בלשון רבים:

2ומה שאמר קדושים ולא אמר גוי קדוש כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת וגו', זה יובן מהמדרש ז"ל, משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים, מהם נזירים ומהם שכורים, לעת ערב בא ליתן שכרם ונתן לשכורים שני חלקים ונתן לנזירים חלק אחד, אמרו לו אדוננו המלך לא כולנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן להם ב' חלקים ולנו חלק אחד, א"ל אלו שכורים דרכם לשתות יין לפיכך אני נותן להם שני חלקים, כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי ביניהם יש להם קדושה אחת שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים לפי שיצה"ר שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמודו, הה"ד אל כל עדת וגו' קדושים תהיו וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים ע"כ. א"כ פירוש קדושים תהיו בלשון רבים לומר שעל ידיהם יהיה להם הויה בעולם, ופירוש הענין כמו שאמר במדרש א"ר יהודה בן פזי למה נסמכה פ' עריות לפ' קדושים ללמד שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ואתיא כהך דר"י בן פזי דאמר כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש הה"ד ישלח עזרך מקדש, כלומר אם אתה מקדש עצמך ושומר עצמך מן הערוה ומן הזנות, אפילו שהיצר של זנות מתגבר עליך, כמו אותו מעשה שהעלה בלבו טינא מחמת חשק, ישלח לך עזר שתזכה לכופו, וזהו ישלח עזרך, למה מקודש לפי שקדש עצמו, זהו קדושים תהיו, אם אתה גודר עצמך אני מבשרך שתהיה קדוש ונעזר, ולזה אמר תהיו ולא אמר היו:

3ובמדרש תנחומא אמר הקב"ה בעולם הזה קדושים נקראתם, לעתיד והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וגו'. כי קדוש כלומר אני קדשתי אתכם במעמד הר סיני וקראתי אתכם גוי קדוש ואני ה' אלהיכם, א"כ אין ראוי לעבור על דבורי, וכן מורה הטעם על קדוש זקף קטן. אם יעלה על דעתכם לומר שממה שעברנו ב"פ על דרך השתן מהאב ומהאם ומהם באה לנו הסיבה, לזה אמר איש אמו ואביו תיראו, ולזה הקדים האם שצריכה לבון וטהרה וטבילה, וכה"א ובחטא יחמתני אמי, שאין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, לא תתלו הדבר באב ובאם, כי ג' שותפין באדם, האב נתן חמשה דברים, עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראש ולובן שבעינים, והאם ארבעה דברים עור ובשר ודם ושחור שבעינים. והקב"ה נתן בו עשרה דברים רוח ונשמה וקלסתר פנים וראית העין ושמיעת האוזן ודבור והלוך ודעה ובינה והשכל, א"כ לא תתלו באב ובאם כי אני נתתי יותר מכלם, וזהו אני ה' וגו', ואתם תעשו שיהיו בניכם ג"כ קדושים כדי שיהיו הג' שותפים שוים, ובמה ואת שבתותי תשמרו, כמו ואביו שמר את הדבר, שימתינו לעונה לליל שבת, זהו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם, שנשמות כל ישראל בידי וכפי הקדושה שאתם נותנים בו על אותו ערך אתן אני את הנשמה, וכבר כתבנו פרשת תשא ושמרו בני ישראל את השבת ר"ת ביאה, שימתין בעונה עד ליל שבת. ומצאתי כתוב על ביאה של ליל שבת, משל לעני שבא לשאול על פתח המלך אם בא בעת רצון כשהמלך יושב אל השלחן נותנין לו מעל השלחן שלפני המלך, לפי שבליל שבת הוא הזיווג של מעלה ונותנין לו מאותן הנשמות שמולידים, ואם היא בחול נותנין לו נשמות חיצונות הצריכות לגלגול, כארז"ל אשר פריו יתן בעתו זה ליל שבת. שי"ן בי"ת תי"ו הנעלם בגי' עתו, כן מצאתי:

4ובזהר א"ר אבא מ"ט פרשת עריות ופרשת קדושים סמוכין דא לדא, אלא הכי תאנא כל מאן דאשתמר מאילין עריין בקדושא אתעביד ודאי, וכ"ש אי אתקדש, ת"ח מאן דבעי לאתקדשא ברעותא דמאריה לא לשתמיש אלא מפלגו ליליא ואילך או בפלגו ליליא דהא בההיא שעתא קב"ה אשתכח בגנתא דעדן וקדושא עילאה אתער וכדון שעתא היא לאתקדשא להאי שאר בני נשא, אבל תלמידי חכמים דידעי אורחוי דאורייתא בפלגו ליליא שעתא דלהון למיקם למלעי בה באורייתא לאזדווגא בכ"י לשבחא לשמא קדישא, בליליא דשבתא דרעותא דכולא אשתכח זוגא דילהון בההיא שעתא לאפקא רעותא דקב"ה וכ"י כמא דאתמר דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם, ואלין אקרון קדישין דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה', וכתיב אשר פריו יתן בעתו ע"כ:

5עוד קדושים תהיו. כמו שארז"ל שלא יהיו פרוצים בעריות קבלנו שכל מי שבא ביאת איסור אינו זוכה בבת זוגו, כמו שהוא הלך לחוץ כך היא הולכת לחוץ, ולזה אמר קדושים תהיו שלא יבא ביאה אסורה כדי שיהיו הבנים שיוליד מאביו ומאמו שהיא בת זוגו שהיא אמו ודאי שהוא ראוי לבא ממנה, לא כן כשבא מחוץ מבת זוגו, אינה אמו ודאית, ואין לו כל כך מורא ממנה, שלא היה ראוי לבא ממנה, ולזה אמר איש אמו קודם ולא אמר האם והאב תיראו, אלא אמו הראוי לבא ממנה, ואביו ודאי שהשתדל להביאו מאמו ולא מאחרת, ואז יהיו הג' שותפים שוים, כמו שהקב"ה ודאי כן האב והאם, וזהו אני ה' אלהיכם, וזיווג האיש עם זוגתו רומז על היחוד, לזה אני ה':

6ובזהר אמר תא חזי בשעתא דבר נש מקדש לתתא כגון חבריא דמקדשי גרמייהו משבת לשבת בשעתא דרעוא אשתכח וברכתא אזדמנת כדין מתדבקן כלהו בחדא נפשא דשבת וגופא דאזדמן בשבת, ועל דא כתיב איש אמו ואביו תיראו, דאינון זיווגא חד בגופא בההיא שעתא לאתקדשא, ואת שבתותי תשמרו דאינון מזמני לנפשא בההוא גופא וע"ד ואת שבתותי תשמורו ע"כ. א"כ איש אמו ואביו, כמו שאמר נפשא דשבת וגופא דאזדמן בשבת, זהו ואת שבתותי שהם ב' שבתות, שהם נפשא וגופא: