שפתי כהן על התורה, ויקרא יט:לב

1מפני שיבה תקום. קודם שתבא השיבה תקוה על עמדך ולא תפול, כמו שאמר שלמה המע"ה וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, וכן בספר הזוהר ז"ל, מפני שיבה אזהר ליה לבר נש עד לא יסתלק לשיבתא דיקום בקיומא טבא בעלמא בגין דיהא הדור בסוף יומין, דלית שבחא לבר נש כד איהו סב ואיהו לא יכיל למהוי ביש, אלא שבחא דיליה כד איהו בתוקפיה וכו' ושלמה מלכא אמר וזכור את בוראיך ע"כ, א"כ תקום על עמדך ולא תפול ואם נפלת וכשלת על עונך חזור בך ועשה תשובה, והדרת פני זקן שילדותך לא תבייש זקנותך, ונאמר עליך אשרי שילדותנו לא ביישה זקנתנו:

2עוד והדרת פני זקן,, תהדר האבות אברהם יצחק ויעקב שיאמרו אשריכם האבות שזה יצא מחלציכם, והדרת פני, זה יעקב שנאמר מבקשי פניך יעקב, וצורתו חקוקה בכסא הכבוד, במרכבה שנאמר ודמות פניהם פני אדם שהוא נקרא פנים, וכן פנים בפנים בגימ' יעקב שהיו לו פנים, ולא בוש שהיתה מטתו שלימה, ולזה הקדימו זקן זה אברהם שנאמר ואברהם זקן שהיה מהודר בזקנה שעשה ישמעאל תשובה בימיו, אבל יצחק לא נזכר, שלא היה מהודר בזקנה שיצא ממנו עשו שעמד במרדו. עוד והדרת פני זקן, זה הקב"ה שנאמר ושער ראשיה כעמר נקא, כשהאדם הוא צדיק הקב"ה מתפאר בו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר, וכשהוא רשע שמו מתחלל עליו, שהוא נקרא יהודי, ואם תשים היו"ד של יהודי תחת הדל"ת יהיה שם הוי"ה:

3או נאמר מפני שיבה, בגימ' יצר טוב, תקום, והדרת פני זקן זה יצה"ר שקראו שלמה המלך זקן וכסיל, אם לא תשמע ממנו יהיה לו ליצה"ר הדור פנים, כמו שכתב בזוהר פרשת תרומה (דף קס"ג) ז"ל למלכא דהוה ליה בר יחידאי והוה רחים ליה יתיר ופקיד עליה ברחימו דלא יקרב גרמיה לאתתא בישא, בגין דכל מאן דיקרב לגבה לאו כדאי הוא לאעלא גו פלטרין דמלכא, אודי ליה ההוא ברא למעבד רעותיה דאבוי ברחימו. בביתא דמלכא לבר הוה זונה יאה בחיזו ושפירא, ליומין אמר מלכא בעינא למחמי רעותא דברי לגבאי, קרא לה לההיא זונה ואמר לה זילי ותפתי לברי למחמי רעותא דברי לגבאי. ההיא זונה מה עבדת אזלת אבתריה דבריה דמלכא שארת לחבקא ליה ולנשקא ליה ולמפתי ליה בכמה פתויין, אי ההוא. ברא יאות ואצית לפקודא דאבוי גער בה ולא אצית לה ודחי לה מיניה, כדין אבוי חדי בבריה ואעיל ליה גו פרגודא דהיכליה ויהיב ליה מתנן ונבזבזן ויקר סגי, מאן גרם יקר דא להאי ברא הוי אימא האי זונה, והאי זונה אית לה שבחא או לא, ודאי אית לה שבחא מכל סטרין, חד דעבדת פקודא דמלכא, וחד דגרמת ליה להאי ברא כל ההוא טיבו וכל האי רחימו דמלכא לגביה, ועל דא כתיב והנה טוב מאד, טוב זה מלאך חיים, מאד זה מלאך המות, דאיהו ודאי טוב מאד למאן דאצית פקודין דמריה, ות"ח אי לאו האי מקטרגא לא ירתין ישראל צדיקיא הני גנזיא עילאין דזמינין לירתא לעלמא דאתי, זכאי אינון, דאערערו בהאי מקטרגא וזכאין אינון דלא אערערו בהאי מקטרגא, זכאין אינון דאערעו ביה דבגיניה ירתין כל אינון טבין וכל אינון עדונין וכל אינון כסופין דעלמא דאתי, עליה כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך, וזכאין אינון דלא אערעו ביה דבגיניה ירתין גהינם ואיטרדו מארץ החיים, ועל דא אית ליה לצדיקיא למחזק ליה טבין דהא בגיניה ירתין כל אינון טבן ועידונין וכסופין לעלמא דאתי, תועלתא דהא מקטרגא כד חייבין צייתין ליה מאי איהי, אלא אע"ג דלית ליה תועלתא פקודא דמריה איהו עביד, ותו דהא אתתקף בגין האי הואיל ואיהו רע אתתקף כד עביד ביש, אתתקף עליה עד דקטיל ליה כיון דקטיל ליה אית ליה נייחא ע"כ. הרי אם לא ישמע לו יש לו הדור כמ"ש, דאית ליה שבחא וכו', ולזה כששמע ממנו לית ליה שבחא אלא אדרבא אית ליה עונש לפי שנענש על ידו, ולזה עולה ומקטרג ואינו נח מרוגזו עד שיורד ונוטל נשמה: