שפתי כהן על התורה, ויקרא כה:נא
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 25:51
Open in the reader →1אם עוד רבות בשנים, שלא זכו להחיש עד שהגיע העת שנאמר בעתה אחישנה, ואם מעט נשאר בשנים שהחישו הקץ שנאמר אחישנה, כפי שניו ישיב את גאולתו, אם באה הגאולה מצדם שעשו תשובה או ע"י הצדיקים שבהם, לזה אמר גאולתו, ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל, הוא יובל הגדול שנאמר למעני למעני אעשה, כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, אם עושים רצוני עבדי הם ואם אינם עושים רצוני עבדים לאחרים, לזה אמר עבדים עבדי. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, כלומר מארץ מצרים התניתי עמם כן, והיכן התנה עמם שאמר למשה אהיה אשר אהיה, ארז"ל אהיה עמהם בצרה זו אהיה וכו', הרי שמארץ מצרים התנה עמהם שאם לא יעשו רצוני ישתעבדו לשאר מלכיות, א"כ עבדים עבדי, אני ה' אלהיכם כפי מעשיכם אני דן אתכם. אם צריכין רחמים אני ה', ואם צריכין דין אלהיכם. ד' פעמים נזכרו ישראל בשם עבדים, כאן אמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי, ולעיל פרשת וכי ימוך אחיך אמר כי עבדי הם לא אמר בני ישראל, לא ימכרו ממכרת עבד, ד"פ עבד, אפשר שכיון כאן למה שאמר הזוהר בפרשת בלק (דף קצ"ה) ז"ל דוד מלכא שוי גרמיה בד' אורחין, שוי גרמיה בהדי מסכני, שוי גרמיה בהדי חסידים, שוי גרמיה בהדי עבדים, שוי גרמיה בהדי אינון דמסרי נפשייהו על קדושת השם, ואמר לקמיה דכל מאן דאלין ארבע יסדר קמי מריה ועביד גרמיה ברעותא כדקא יאות בתקונא דא לא תהדר צלותיה בריקניא, בקדמיתא יעביד נפשיה עבד, לסדרא שבחא קמי מאריה ולזמרא קמיה, ודא בתושבחן דקמי צלותא, ולבתר עבד תנינא, לבתר דצלי צלותא דעמידה איהו עבד צלותא דמאריה, ולבתר עבד תליתאה לבתר דצלי כל צלותיה ואזיל ליה, וע"ד תלת זמנין עבד גרמיה עבד בצלותא דא, עבד דכתיב הושע עבדך, שמח נפש עבדך, תנה עוזך לעבדך, הא תלת זמנין אצטריך לשואה גרמיה עבד, לבתר לשואה גרמיה גו אינין דמסרי נפשייהו על קדושת ה', והיינו ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי הכי רעותיה בהאי קרא אתחשיב ליה כאילו מסר נפשיה על קדושת שמיה, לבתר לשואה גרמיה עני דזמנא דעאל ודפיק דשין דרומי מרומים כד אמר אמת ויציב וסמיך גאולה לתפלה למהוי בצלותא דעמידה תביר לבא עניא ומסכנא ולשואה רעותיה לאתכללא גו מסכני בחבירו דלבא במאיכו דנפשא, לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרשא חטאוי, דהכי איצטריך יחיד בשומע תפלה בגין לאתדבקא בימינא דפשוטה לקבלא לאינון דחייבין, וכדין אקרי חסיד, הא ד' אלין כדקא יאות, מאן כליל לכל הני ההוא דקא איצטריך לכללא לון והאי איהו עבד דאכליל לכל שאר, תלת עבדין אינון בתלת דוכתין וכולהו חד ועליהו כתיב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו', בין עובד לעבד אינון אחרנין בין עבד קדמאה לעבד תנינא אית ליה לממסר נפשיה על יחודא דקדושת שמיה ולשואה גרמיה עני ומסכנא בצלותא דעמידה ולשואה גרמיה גו חסידיה בשומע תפלה, עבד תליתאה בתר דסיים וסדר כלא. תנן בההיא שעתא דסדר בר נש כל הני סדורין ארבע ברעו דלבא קב"ה נייחא קמיה ופרים ימיניה עליה בההיא עבד תליתאה וקרא עליה ואמר ליה עבדי אתה, דכתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, ודאי צלותא דהאי בר נש לא יהדר בריקניא לעלמין ע"כ. אם כן לזה נזכר ארבע פעמים עבד בפרשה כי עבדי הם כשאומר פסוקי דזמרה, לא ימכרו ממכרת עבד כשקורא קריאת שמע ועושה עצמו כאילו מסר נפשו על קדוש השם, כי לי בני ישראל עבדים כשאומר תפלת העמידה ושואל צרכיו כעבד ששואל פרס מרבו, עבדי הם שהשלים התפלה ועושה נפילת אפים, ועל זה רמזו ז"ל בגמרא שלש ראשונות כעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות כעבד ששואל פרס מרבו, אחרונות כעבד שקבל פרס מרבו ומשבחו, הרי ג"פ עבד, ועבד דפסוקי דזמרה לא נזכר כאן: