שפתי כהן על התורה, ויקרא כו:יט

1ושברתי את גאון עוזכם. היא הגאוה שבכם שהיא גורמת לכם, או אולי יש ביניכם עשירים ואתם סומכים עליהם, וכן ארז"ל ושברתי את גאון עזכם אלו בולאות שביהודה (פירוש בולאות עשירים), וכן אמר אלו גבורים שהיו בישראל כגון יואב בן צרויה, ואחרים אומרים גאון עוזכם אלו שהן גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס ואלכסנדרי וחביריו, ובגין הנהו תלתא עתירי דהוו בירושלים נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת חד אמר אנא זיינא לאנשי ירושלים בחיטי ובשערי כ"ב שנה, וחד אמר אנא בחמרא ומשחא ומלחא, וחד אמר בציבי כו', וגרם העון ושרפו הפריצים האוצרות מיד. עוד ושברתי את גאון עוזכם. זה בית המקדש, כן אמרו במדרש, לפי שהיו מעיזים פניהם ואומרים נעשה כך וכך, כלומר נגנוב או ננאף ונביא קרבן ויתכפר לנו והיו מתגאים בזה לכך ושברתי:

2ונתתי את שמיכם כברזל. לא אמר ועצר את השמים ולא יהיה מטר כמו שאמר במקום אחר, כי שם אמר וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים, אבל כאן אמר ויספתי ליסרה, לזה אמר ונתתי את שמיכם, לא שאמנע המטר מן העולם אלא שאעשה שמים אחרים על ארצכם, כדי למנוע המטר שלא ירד על ארצכם, כי המטר מארץ ישראל משתלח לכל העולם, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, לזה צריך לעשות שמים אחרים, ולזה אמר שמיכם ולא אמר השמים, כפי הראוי לכם שמיכם ומים על גביהם יהיו נזחלים על פני חוצות, ולזה אמר את שמיכם את דייקא שמא תאמר אולי תתלחלח הארץ מחמת המטר היורד לחוץ, ת"ל ואת ארצכם כנחושה, שלא תקבל שום לחלוחית. ותם לריק כחכם, שתשיא בנותיך ותכניס עמהם נדוניא רבה ותמות הבת ויירש הכל הבעל, נמצא שכל מה שטרח היה לריק ולבהלה ויאכלו זרים יגיעו, כן אמר במדרש. ולא תתן ארצכם את יבולה, היא ג"כ מכלל ותם לריק, שתשכור שוורים לחרוש ופועלים לזרוע וחרש וזרע ולא הוציאה מה שהוביל לה, הלך כל מה שטרח בבהלה, וכן אמר עץ הארץ לא כמו שאמר בברכה ועץ השדה אלא עץ הארץ, עץ השדה הם אותם שגדלים בשדה ואין עליהם שומר כמו אילני סרק, אבל עץ הארץ הם אותם של גנות ופרדסים שחורשין אותם ועודרין וזומרין ושוכרין להם שומר לשמור פירותיהם, לא יתן לא ענף ולא פרי, שכן חשבום ז"ל לא יתן פריו בב' קללות, לא שייבש לגמרי, כי כבר אמרנו שאלו הז' הם ליסרה אותם לא לקללה: