שפתי כהן על התורה, ויקרא כו:כז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 26:27
Open in the reader →1ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי. לומר מקרי הזמן הוא לבא שונאים ועושים מלחמות, ופעמים בא דבר, וכן פעמים בא רעב, לא נתחדש דבר זה עלינו לבד, כמה פעמים באו אלו הצרות אינו דבר מחודש, והלכתי עמכם בחמת קרי, אף ע"פ שאינו דבר מחודש היה לכם לראות החמה והפועל שבו, שאילו באה החרב עליכם היתה הורגת, וכן הדבר היה מכלה בהם, וכן האויבים, וכן הלחם אילו לא היה נמצא כלל הייתם מתים, ומרוב הרחמנות הראיתי לכם מכת הקרי כמ"ש, ולא הראיתי החמה שבה, אבל עתה אלך עמכם בחמת קרי, אראה לכם שבמכת הרעב של בשברי לכם מטה לחם הסרתי את טבעו מלהיותו לחם שנופל כולו חתיכות ואין בו תואר לחם ואינו משביע, כדי שידעו שהיא מכה אלהית, ועדיין אתם אומרים שהיא קרי, אני אראה לכם החמה שבא ע"י מכה זו שאמרתם שהיא קרי, כדי שתדעו שהיא מכה אלהית, שמרוב הרעבון שהוא רעב של מהומה לא כשאר רעבון, שהם סובלין רעבונם עד שמתים מחמתו, אבל זה יהיה רעבון גובר עליכם שלא תוכלו לסבלו, כמו שפירש"י ז"ל רעב של מארה במעיים עד שמחמתו תאכלו בשר בניכם ובנותיכם, זהו הארס והחמה שבו, לז"א ואכלתם בוא"ו שהוא חוזר על בשברי לכם וגו'. ואמר בשר בניכם ולא אמר ואכלתם בניכם ובנותיכם, לומר שמרוב הרעבון לא תחושו לראות אם בן או בת, לא תחושו אלא אם יש בו בשר, יהיה בן או בת, ולזה הקדים הבן לומר אע"פ שהוא חביב יותר מן הבת יאכלנו ומורי זלה"ה היה אומר למה הקדים האכילה בבן ואיחרה בבת, ולמה ב' אכילות, אמר עליו השלום, בבן מרוב הרעבון לא עלה בדעתו אם הוא בן עד אחר אכילתו, ולזה ואכלתם בשר ואח"כ בניכם, אבל בבת שאינה כ"כ חביבה אע"פ שקדמה מחשבתו שהיא בתו עכ"ז לא יחוס עליה. ובמדרש אין לי אלא אבות יאכלו בנים, בנים יאכלו אבות מנין ת"ל תאכלו. וכנגד ונאספתם אל עריכם שהייתם בוטחים בהם כמגדלים ובירניות, אשמיד במותיכם שהם המגדלים והבירניות, כפירש"י ז"ל: