שפתי כהן על התורה, ויקרא כו:לג
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 26:33
Open in the reader →1ואתכם אזרה. פירש"י ז"ל זו מדה קשה שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד רואים זה את זה ומתנחמים וישראל נזרו במזרה כאדם שמזרה שעורים בנפה ואין אחת מהם דבוקה בחברתה ע"כ. ואם יעלה בדעתכם לומר נתקבץ כלנו לעלות ולהחזיק בארצנו, ת"ל והריקותי אחריכם חרב, לא שיבאו עליכם להריגה אלא להפחידכם בשליפת חרבותם כדי שלא תחזרו, וכדי שתתקיים גזירתי, זהו שחזר ואמר והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה, והכל ברחמנות. עוד חזר ואמר והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה, אחר שאמר ונתתי את עריכם חרבה ואמר והשימותי אני את הארץ, חזר כאן לומר שמלבד שעריכם יהיו חרבה על עונותיכם, גם ראוי שיהיו חרבה כדי שהארץ תפרע חוב שאתם חייבין לה, שהשבעים שנה של גלות בבל הם מנין השמיטות שבטלו ישראל, כמו שפירש"י ז"ל והביא המנין מכוון ע"ש. וחזר ואמר אז תשבת הארץ והרצת אחר שאמר אז תרצה הארץ, לומר שאע"פ ששבתה לא שבתה כסדרן, שאלו הם רצופות, ואותם שמיטות שבטלו לא היו רצופות, עכ"ז היא תתרצה בהם, ויותר תתרצה באלו, ולזה חזר ואמר כל ימי השמה תשבת, ויותר שאין אתם עליה יש לה שבות שאין עובר ושב, מלבד שבות של החרישה והזריעה נתוסף שבות שהיא שממה מבלי עובר, זהו אשר לא שבתה בשבתותיכם כי בשבתותיכם לא היתה שובתת כי אם מחרישה וזריעה, אבל לא מבנין וסתירה וחפירת בורות שיחין ומערות ומלדוש עליה, אבל עתה שבתה מהכל, א"כ ודאי שתתרצה באלו אע"פ שהן רצופין יותר מהשמיטות של ישראל שאינן רצופין, וכל זה הוא לפי שברא הקב"ה את העולם נתן שבות לבעלי חיים יום השבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך ועבדך ואמתך כמוך, ונתן שבות לארץ אחר שש שנים שנאמר ושבתה הארץ שבת לה', ואמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך וגו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' וגו', והתנה הקב"ה עמה שש שנים תוציא פירותיה ובשנה השביעית תשבות, וצוה לישראל שישבתוה שנאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ, והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, כלומר אם השבתם אותה תוציא לכם לאכלה, ואם לאו לא תתן את יבולה ועץ השדה לא יתן פריו, ותקיא ותגרש אתכם ממנה על שלא קיימתם תנאה, ואני אקיים התנאי, לז"א והשימותי אני, אמר אני כלומר עלי לעשות דבר זה, שעל ידי היה ועל תנאי זה בראתיה, ושממו עליה אויביכם ג"כ כדי שתנוח ותשבות, אז תרצה הארץ וגו', שכן דרכו של הקב"ה עושה כמה נסים או כמה דברים בדבר אחד, הם היו ראוים להתגרש ולהיותם מטולטלים לפי עונם, וגם כדי שתשבות הארץ:
2והנשארים בכם. לפי שאמר ואתכם אזרה בגוים שמא תאמר ימצאו שם מנוח וישתקעו שם וישבו בשלום אתם ויבנו בתים, כמו שיש בזמן הזה שדרים ביניהם, ת"ל והבאתי מורך בלבבם, שלעולם הם בפחד ובדאגה ולא יהיה שלום ביניהם, אלא בארצות אויביהם לעולם הם אויבים. עוד אמר בארצות אויביהם, לומר שאפילו ירצו להמיר דתם לא ישלימו עמהם אלא אויביהם לעולם, כמו שהיו במצרים שהיו מתעבים אותם. ונסו, שלא יהיה להם שום ישוב ביניהם, ובאותה מנוסה שהם נסים יכשלו איש באחיו, ולא תהיה להם תקומה בשום ענין, ואבדתם בגוים, שלא ידעו בכם שאתם ישראל, ואכלה אתכם ארץ אויביכם, הארץ תהיה אוכלת יושביה, וכדי שלא ישמחו עליכם האויבים, לזה ואבדתם בגוים דין ברחמים, לא כמו שנאמר וישמח עליך אויב, והנשארים ימקו, מהם מה שתאכל הארץ, ומהם הם נמוקים מעט מעט, כדי שלא יכירו בהם האויבים וישמחו. ימקו בעונם, ומלבד זה הם ראוים להנמק, כפי ההולדה שהולידום אבותיהם, כפי המחשבה שחישב בשעת התשמיש והאב והאם גרמי ליה ועליהם נאמר זורו רשעים מרחם, ואומר כי בנים זרים ילדו. וכן ארז"ל נשתמש עם הנדה יום ראשון יצטרע הבן בי' שנים, ואם ביום השני יצטרע בעשרים שנה, ואם ביום ג' בשלשים, לזה בעונות אבותם ימקו, ואם תאמר אין להם להענש כי שמטתו של יעקב היתה שלימה, אין לי אלא אבות אמהות מנין, ת"ל את את את, אתים אלו אמהות, שנאמר שמה קברו את אברהם ע"כ: