שפתי כהן על התורה, במדבר א:יז

1ויקח משה ואהרן את האנשים האלה. האנשים אינם נקחים ביד והיל"ל ויקרא משה ואהרן לאנשים האלה, אלא כאן נרמז ענותנותם שלא היו רוצים לנהוג שררה על הצבור מיראתם, כמו שאז"ל ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב לומר שאשמותיהם של ישראל תלוי בראשי דייניהם, ולזה לא רצו עד שלקחם בדברים שאמר להם אשריכם שהקב"ה בחר בכם ואשרינו שחברנו המקום עמכם, כמו שאמר ואתכם יהיו שיהיה להם הויה, ולפי שרמז שמותם וגלה למשה שהם נגד צבאות מעלה זהו אשר נקבו בשמות, לזה עיקר הקיחה היא למשה, לזה אמר ויקח משה ואהרן ולא אמר ויקחו. האנשים האלה ולא אחרים, אשר נקבו שמשעה שהזכיר הקב"ה שמותם ואמר ואלה שמותם, השמות בעצמם נקבו ויצאו לקבל מעלתן, כאשר צוה ה' ויפקדם במדבר סיני, שם נתפקדו ומשם נתעלו. מהדבור שאמרו בסיני שאמרו נעשה ונשמע נדמו למלאכים ונתאוה הקב"ה להם שנעשה רצונו כי זאת היתה כונת הבריאה, כמ"ש בבראשית ברא אלהים שיהיו כבני אלהים, א"כ ויפקדם ששם אותם פקדון עם משה עד שיבא הוא והם עם מלך המשיח שנאמר ויתא ראשי עם, וכן אמר בזוהר משה ושתין רבוואן כלהו מעלמא דאתי, וזהו שאמר בכולם פקדיהם, למטה פלוני היל"ל פקודי מטה פלוני אלא אמר פקדיהם ושם טרחא תחת פקדיהם, לומר שהם נעלמים והם מי שהם, אבל למטה פלוני הנגלים הם כך וכך אותם שיש להם, צורך למנין. ואמר ויהיו בני ראובן, בכלם אמר לבני שמעון, לבני גד, לבני יהודה, ובראובן אמר ויהיו, לומר שלא יעלה בדעתך לומר שראובן חטא במעשה בלהה ח"ו לז"א ויהיו שיש להם הויה וקיום, בכור ישראל ולא בכור יעקב, שאין בו שום עקבה ולא שום דופי ואותו מעשה היה נגד שהמחשבה לא היתה בו שלימה שחשב ברחל והיא לאה עשתה בו פגם כל דהו אבל מצדו אין בו שום פגם, וכן אז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. ומה שאמר בראובן ושמעון לגלגלתם כל זכר ולא אמר כן בשאר שבטים רמז כאן שיש בהם זכרים שצריכין גלגול, כאז"ל למרק עונם, מראובן אותם מאתים וחמשים איש שהלכו בעצת קרח ונשרפו והם ראשי סנהדראות, וכן אמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם שחסרו נפשותם וצריכים להשלימה, ומבני שמעון אותם שמתו בעון זמרי ארבעה ועשרים אלף, וכן דעת רש"י שהם משבט שמעון שמנין שבט שמעון כאן תשעה וחמשים אלף ושלש מאות ובפרשת פנחס אמר שנים ועשרים אלף ומאתים חסר יותר מהחצי, ואע"פ שבמנין הזה הם צדיקים שעדיין לא חטאו נרמז ברמז:

2ורבינו בחיי ז"ל כתב זה לשונו. ומה שהזכיר לגלגלתם בראובן ושמעון ולא נהג כן בשאר שבטים, אחז הכתוב דרך קצרה, או מפני שראובן ושמעון צערו אביהן והיו צריכים כפרה כפלים משאר שבטים, וכתב עוד והוסיף לומר פקודיו בשמעון מה שאין כן בשאר שבטים לא ידעתי למה, אולי מלת פקודיו אינה לשון מספר כי אם פקידת עון, ובא לומר כי בני שמעון היה עונשם לפני הקב"ה להפקד עליהם עון שמעון אביהן במכירת יוסף כי הוא היה שלקחו והשליכו לבור, ממה שדרז"ל ויקחהו וישליכהו כתיב ולכך כתיב ויקח מאתם את שמעון. והנה מספרם שעלה כאן תשעה וחמשים אלף ושלש מאות לרמוז ששלט השטן במספרם, ועל כן כשחטא הנשיא שלהם נגמר דינם ונחסר ממנינים הרבה מחצי המנין שבכאן, ע"כ:

3וכתב עוד ז"ל, בכלם אמר לבני ובנפתלי אמר בני, נשתנה משאר שבטים, לפי שבשבט נפתלי היו הבנות מרובות מן הבנים ולכך נרמז בברכת יעקב בלשון נקבה ואמר אילה שלוחה ומפני זה אמר בני כמי שבורר הבנים מן הבנות ע"כ. או נאמר שהלמ"ד היא לכלול לומר לזה ולזה, ולפי שנפתלי בדגלים הוא היה אחרון שהיה מדגלו של דן מאסף לכל המחנות ונפתלי היה אחרון, לזה לא אמר לבני שמשמע שיש אחריו עוד ואמר בני לומר שכאן תחום שבת: