שפתי כהן על התורה, במדבר יב:ב

1ובספרי ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא וגו'. והלא עם האבות דבר ולא פירשו מפ"ו, והלא גם בנו דבר ולא פירשנו, וישמע ה', ע"כ. והיכן נזכרו האבות בפסוק, אלא נרמזו במלת א"ך שהיא גימט' של ר"ת של אבות אברהם יצחק יעקב:

2ויאמרו הרק אך. קודם אמר ותדבר מרים וגו', שמקודם דברו בלשון קושי, כמו שאז"ל וכן פירש"י ז"ל ותדבר אין דבור בכל מקום אלא לשון קושי, ואח"כ אמירה בלשון רך שנא' ויאמרו הרק אך במשה וגו', אכין ורקין מיעוטין, אמרו לא שח"ו פוגמין אנו בכבודו, הרק אך, כלומר מיעוט, המיעוט של נבואתו של משה הוא כמו הריבוי של נבואתנו, זהו הלא גם בנו דבר, גמים רבויים. לזה חרה אף ה', לפי שנבואתו של משה אין לה ערך ודמיון, כמ"ש אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה. והשיב קודם על האמירה שרצו להשוות נבואתו של משה עם נבואתם בסוג אחד, אלא שנבואתו של משה יש לה יתרון רחוק ועמוק מי ימצאנו, אין לה שווי ולא דמיון, כמו שמפרש והולך אם יהיה נביאכם וגו'. ועל הדבור שדברו בלשון קושי אמר ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה, לא אמר בעבדי משה אלא בעבדי במשה כמו שאמרו במדרש אילו לא היה משה והיה עבדי היה לכם לירא ממנו שעבד מלך מלך כל שכן שהוא עבדי והוא משה. ויש מי שפירש הלא גם בנו דבר, שאנו קודמין לו בנבואה מרים נתנבאת כשהיתה אחות אהרן ולא אחות אשה שעדיין לא בא לעולם, ואהרן נתנבא במצרים והיה מזהיר לישראל שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך וגו':

3וישמע ה'. מלמד שלא היה שומע שום בריה אלא בינם לבין עצמן דברו, ר' נתן אומר אף בפני משה דברו שנאמר וישמע ה' והאיש משה, אלא שכבש משה על הדבר, ע"כ. ולזה הפסיק ולא אמר ומשה האיש, אלא הפסיק בין וישמע ה' ובין משה במלת והאיש, לומר שכבש על הדבר כאילו לא שמע. ענו, עי"ן נו"ן וי"ו בגימ' רמ"ח, שהיה שלם ברמ"ח אבריו ולא רצה לשמוע לשון הרע כדי שלא יפגום באבר השמיעה, וכן ענו מאד מכל האדם ר"ת בגימ' קנה, שקנה שלימות, הוא לא רצה לתבוע על כבודו והקב"ה תבע עלבונו. וכן אמרו במדרש אמר הקב"ה הרי משה מופרש בענוה ואינו מבקש צרכו כשם שבקש על כבודי שאמר מי לה' אלי כך אינו מבקש כבודו, שמא תאמר שהיה כך בטבעו שהיה רך, הא כתיב והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, הוי קשה היה אלא שהיה שולט ביצרו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פט"ז מהלכות והדרת המצורע, שטעות מרים היתה לפי שהשוותה משה לשאר נביאים: