שפתי כהן על התורה, במדבר יג:לג

1ושם ראינו את הנפילים. למשה בספורם כדי לגנוב דעתו שאינם אומרים לשון הרע אמרו וגם ילידי הענק. אולי אין להם כל כח כי ילדים הם, לזה אמרו ילידי ולא אמרו בני הענק, אמנם כאן שגלו חרפתם שכונתם להוציא דבה הפליגו בדבר, ואמרו ושם ראינו את הנפילים הקדימו הראיה קודם וגם ילידי הענק ראינו, איחרו הראיה. ואמרו ראינו שראו דבר גדול, ראינו את הנפילים, והם לא היו נפילים, כי הנפילים הם בני האלהים שהפילה ה' מן השמים, ואותם אי אפשר לשום אדם לראותם כי מיד לבו נופל ומת, אבל כדי להפחידם אמרו כן, ומיד חזרו ואמרו בני ענק שהוא מן הנפילים, כדי שלא יאמרו להם אם א"א לראותם איך ראו אותם. ונהי בעינינו כחגבים, בכ"ף הדמיון, אבל בעיניהם כן היינו, כן כמו כן בנות צלפחד, כלומר בודאי ששמעום אומרים זה לזה נמלים בצורת אדם אנו רואים. והראם הקב"ה למרגלים כן לומר להם גדולתו ית' כמה בריות יש לו בעולמו וכמו אותן הבריות שהראה לרבה בר בר חנה כדאיתא בפרק המוכר את הספינה, כל זה לומר אע"פ שיש לו כמה בריות לא בחר אלא בישראל, וכולם כפויים להם לישראל כמו שאמר דהמע"ה כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך וגו', ואח"כ אמר מה אנוש כי תזכרנו, לברוא לו כל אלה, ולא די זה אלא ותחסרהו מעט מאלהים, בראת אותו בצלם ודמות ונתת לו חכמה ובינה ונחסר מעט שהוא צריכות המאכל שאלמלא כן היה עושה עצמו אלוה, זהו ותחסרהו מעט מהיותו אלהים, ועשה כן כדי שידע ערכו שאם לא יאכל ימות, והמשילו בכל מעשה בראשית, כי זהו שאמר תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו, צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי, צפור שמים ודגי הים וגו', הרי שהמשילו על הבהמות ועל העופות ועל החיות, א"כ הואיל שלא ברא הקב"ה הכל אלא בשביל האדם והאדם לא נברא אלא לעובדו, א"כ למה לא ידע ערכו ויהיה כפוי טובה, ולזה אמרה תורה שיברך אחר אכילתו לומר שאילו לא אכל לא היה אפשר לו שיתקיים, וכן כשעושה צרכיו הצריכוהו חז"ל לברך ולומר אשר יצר את האדם בחכמה, והחכמה היא כדי שידע ערכו ולא יתגאה ולא יחשוב עצמו כאלוה, זהו שתקנו לומר שאם יסתם או יפתח אחד מהם אי אפשר לו להתקיים אפילו שעה אחת וכו':

2והרמב"ן ז"ל פירש וגם זבת חלב ודבש היא, בעבור שצוה אותם לראות השמנה היא אם רזה, השיבו לו כי שמנה היא וגם זבת חלב ודבש, ועל שאלתו היש בה עץ, וזה פריה, כי כן צוה להם לראות. והנה בתחלה אמרו אמת, והשיבו על מה שנצטוו, והיה להם לומר והעם היושב בה, הערים בצורות, כי יש להם להשיב דברי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם, החזק הוא הרפה, הבמחנים אם במבצרים, אבל הרשיעו במלת אפס כאילו נמנע מן האדם, שא"א בשום ענין, כלשון האפס לנצח חסדו, אפס אלהים. ופירוש ויוציאו דבת הארץ, כי הלכו מלפני משה ואהרן והיו אומרים לעם באהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה, כי מתחלה כשהיו אומרים להם בפני משה ואהרן שהארץ היא זבת חלב ודבש זולתי שהעם חזק, וכלב היה אומר כי יכול נוכל לה, הוו העם פוסחים על שתי שעיפים, מהם בוטחים בגבורתם ומהם בעזרת ה' בגבורים, אז הוציאו להם דבת הארץ בפני עצמן עד שהלינו כל העדה, וזהו טעם מה שאמר וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ, וכן אמר משה ותרגנו באהליכם ותאמרו וגו'. כי באהליהם אמרו דברי נרגן. ופירוש ארץ אוכלת יושביה, ארץ שהיא, רעה והמים דלים ורעים והארץ עשכלת, לא תגדל אנשי מדות רק יהיו אנשיה דלים ונכאים שפלי הקומה חסרי הכח, אבל דבת הארץ ההיא לאמר, כי היא חזקת האויר כבידת הטבע ומימיה כבדים ופירותיה עבים וגסים וכבדים ויגדלו גידול גדול מאד, ולא יסבלו אותם מזגי בני אדם הבינונים, זולתי הענקים ואנשי מדות שהם בעלי הכח החזקים בטבעם, אשר הם עצומים בטבעם בגבהם ובקומתם, ולכן תגדל אנשים גבוהים עד מאד ותמית שאר בני אדם כולם, כמנהג במאכלים הגסים, ועתה חזרו להפליג להם בי קת הענקים, כי מתחלה אמרו וגם ילידי ענק ראינו שם, ועתה הפליגו בהם לקרותם נפילים, ואמרו לעם ושם ראינו את הנפילים ג' בני הענק, והם מן הנפילים הקדמונים אשר שמעתם כי המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, ולפי שהיה ענין הנפילים שבדור נח נודע בעולם, הזכירו להם שאלו הם מהם, כדי ליראם ולהבהילם ולהפחידם, ועוד הוסיפו ואמרו ונהי בעינינו כחגבים, ע"כ: