שפתי כהן על התורה, במדבר יד:ט

1ויתכן לומר שמה שאמר ואתם אל תיראו את עם הארץ, שאמר לבני ישראל טובה הארץ מאד מאד אך בה' אל תמרודו ותשמעו מהמרגלים, ולהאנשים המרגלים החזיר פניו להם ואמר להם ואתם אל תיראו את עם וגו', ואתם לא לכם אני אומר אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו, כי אתם אל תיראו, לא תראו אפי ראיה לבד לא תראו כ"ש שלא יהיה לכם חלק בה, כי בנו חפץ ה' ולא בכם. כי לחמנו הם, כי הם חלק שלנו, וכן היה שחברון ניתן לכלב שנא' ויתן את חברון לכלב בן יפונה. או יהי' פירוש כי לחמנו הם, שמלחמתם של הענקים עלינו, שיהושע וכלב נלחמו עמהם, יהושע שנאמר ויבא יהושע בעת ההיא ויכרות את הענקים מן ההר מן חברון ומן דביר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל החרימם יהושע לא נותר ענקים בארץ ישראל, ובכלב נאמר ויורש משם כלב את שלשה בני הענק את ששי ואת אחימן ואת תלמי, הרי שיהושע וכלב הם שנלחמו בענקים, לזה רמז לחמנו הם סר צלם מעליהם אע"פ שהם ענקים כשהצל סר מיד הם מתים, שנאמר אך בצלם יתהלך איש. עוד סר צלם, רמז על איוב שהיה מגין ומיצל עליהם, ואותו יום מת. או נאמר סר צלם הוא רמז וכנוי לשר שהוא מיצל עליהם, שסר מעליהם, שכן אמר במדרש שיר השירים עד שיפוח היום, זה יום הדין הגדול שנאמר הנה יום בא בוער כתנור, ונסו הצללים אלו הרשעים שאין להם צל שנאמר אין חשך ואין צלמות וגו', אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש שהיו מקטירים שם מור, ד"א עד שיפוח היום, עד שיפיח הקב"ה מלכותו בעולם הזה, ונסו הצללים, אלו צללי הכנענים, אלך לי אל הר המור, זה ירושלים. עוד סר צלם, זה זכותו של אברהם שעמדו עד עתה בזכותו, כמו שאמרו תניא ר' יוסי הגלילי אומר אחר שהכתוב שקל מעשה ארץ כנען למעשה ארץ מצרים שנאמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען, למה זכו כנעניים שישבו על ארצם ארבעים ושבע שנים שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, מפני שכבדו את אברהם אבינו שאמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר, האדם הגדול בענקים והארץ שקטה, מה ענין זה לזה, מלמד שלא שקטה המלחמה מן הכנענים אלא בזכותו של אברהם שנהגו בו כבוד וא"ל נשיא אלהים אתה בתוכנו, שמענו אדוני, ועוד נותר מהם פלטה ומהם הלכו לאפריקי, ומה כנענים על שנהגו כבוד לאברהם עמדה להם זכותו, אע"פ שלא הלכו בדרכיו ולא אהבו את המקום, בניו שהלכו בדרכיו ואהבו את המקום ועושין צדקה וגמ"ח עאכ"ו. הרי אמר בפירוש שזכות אברהם עמדה להם מ' שנה, ואחר מ' שנה תם להם זכותו, א"כ פירוש לחמנו הם, כלומר מלחמנו הם חיים עד שיושלם הלחם שהוא זכותו של אברהם, כי לחמנו הם, ר"ת וס"ת כל היום, כלומר עד שיכלה יומם שהוא מ"ז שנה, סר צלם מעליהם, במ"ק בגימט' מ"ח, שבשנת מ"ח ימחו, לזה רמז כאן סר צלם מעליהם. סר צל"ם מעליה"ם בגימ' שנה, כאן רמז מה שכתב הרמב"ן ז"ל, כי סר צלם מעליהם, הוסר הצל מעל ראשם, ממה שנודע כי בליל החתימה של יום הושענא רבה לא יהיה לאיש אשר ימות באותה שנה צל, לומר שכבר נגזר עליהם מיתה. ואמר אל תיראום, ירמוז על שרי מעלה, שאין אומה נופלת עד שנופל שרה תחלה שנא' יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו', ע"כ. ועוד ירמוז אל תיראום על אנשי דור המדבר שלא יראו א"י, כי קודם אמר אל תיראו את עם הארץ, שהוא מדבר על המרגלים שלא יראו לא עם ולא ארץ אלא שימותו מיד, כמו שהיה, שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. תיראו את עם ס"ת תמו. תיראו את עם הארץ ס"ת למפרע צמתו, כבר נכרתו מן העולם שלא יוסיפו להביט אדם עוד, זהו אל תיראו את עם הארץ. ומה שאמר אל תיראום הוא לאנשי דור המדבר שלא יראו מלחמת שלשים ואחד מלכים, ועליהם נאמר כי לחמנו הם, לומר שהם ממלחמותינו והם לא יראום: