שפתי כהן על התורה, במדבר טו:ב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 15:2
Open in the reader →1דבר אל בני ישראל וגו' כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' ועשיתם אשה וגו'. נסמכה כאן פרשה זו, כמ"ש במדרש כשנתאבל העם, באותה שעה אמר הקב"ה למשה צא ורצה אותם העניים שכבר יצא לבן, אמר לפניו רבש"ע במה ארצם, אמר לו בדברי תורה, שנאמר דבר אל בני ישראל כי תבאו וגו', ומה רצוי הוא זה כי תבאו, זו תוחלת ממושכה מחלה לב, אלא אמר להם שיקריבו קרבנות במדבר ויתכפר להם על כל מה שעשו, אבל כבר ארז"ל שכל מ' שנה שהיו יש אל במדבר לא הקריבו קרבנות לפי שהיו כמנודים, ועוד שהיו מזידים ואין קרבן למזיד, ושבט לוי היה מקריב קרבנות צבור משלו, לזה אמר לו צא ורצם בדברי תורה, לומר שיקראו פרשת קרבנות ויחשב להם כאלו הקריבום. גם כשתאמר להם כי תבאו יקחו נחמה לומר אולי יבאו. ובפרשה שאחר זו ייעד אותם ואמר להם בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם, ניחם אותם יותר, שאמר להם בבואכם, משונה ביאה זו מכל הביאות, שאמר בבואכם, ביאת כולכם שכולכם תבאו, ועוד אמר אשר אני מביא אתכם, ומה שאמר חי אני במדבר הזה יפלו פגריכם הוא על ערב רב, אבל אתם אפשר שתבאו כמ"ש אם אתם תבאו, אתם באים, אבל ערב רב לא, זהו מה שאמר לעיל אם לא כאשר דברתם, אם ולא, לישראל באם, אם יכשירו מעשיהם אפשר שיכנסו, אבל ערב רב לא, ועליהם נאמר וינערו רשעים ממנה, לזה דבר אל בני ישראל דייקא כי תבאו, אפשר שתבאו. ואח"כ אמר בבאכם ע"י גלגול כאז"ל, ולזה נשתנית ביאה זו: