שפתי כהן על התורה, במדבר טו:כא

1ראשית עריסותיכם. אם אין אתם עושין רצונו של מקום צריכים אתם לזרוע ולקצור ולטחון וללוש, כאן נתן שיעור שאמר חלה תרימו, שירימו חלה אחת מכ"ד חלות של בעל הבית, או ממ"ח מהנחתום. ואמר עריסותיכם חלה תרימו, ולא אמר תרימו חלה, לסמוך חלה לעריסותיכם, לומר ששיעור העיסה שהיא חייבת בחלה הוא מ"ג ביצים, זהו ראשית עריסותיכם חלה שהיא שיעור חל"ה בגימ' מ"ג. כאן לא אמר תרומה לה' כמו שאמר בלחם, שאותו הלחם הוא לחם רוחני מלמעלה וכי כביכול מתאוה לו, לזה תרימו לה', אבל זה שהוא עריסותיכם אמר תרימו תרומה ולא אמר לה', ולזה ערסתכם חסר:

2ובמדרש א"ר הונא בשם רבי יוחנן מי גרם לי שאני נוטרה את הכרמים ע"י שכרמי שלי לא נטרתי, מי גרם לי שאני מפרשת ב' חלות בסוריא, על שלא הפרשתי חלה כתקנה בא"י, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתיהן ואיני מקבלת שכר אלא על אחת, ע"כ. ועוד תרימו תרומה, רמז כאן לשתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן, שהיא מכזיב ועד אמנה. כן תרימו גם אתם, רמז על כל הארץ שהחזיקו בה עולי בבל עד כזיב, מפרישין בה חלה אחת, לזה רמז תרימו אותה, ולא אותה ואת חברתה, כמו שמרימין מכזיב ועד אמנה כ"כ הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות בכורים:

3מראשית עריסותיכם. כבר אמר ראשית עריסותיכם, למה חזר כאן ואמר מראשית ולא אמר ראשית, אלא רמז כאן שמכל תבשיל או כל דבר, שיתן חלק לה', והיא חלקו של ה' נתן לעניים, אפילו מעיסת גופו שיתענה פעם בשבוע או פעם בחדש, למעט חלבו ודמו, ויתן דמי אכילתו לעניים, כי אגרא דתעניתא צדקתא, וכן מלת תענית ת' בראש ות' בסוף ועני באמצע, לומר תת עני, עני תת, לזה ת' בראש ות בסוף, שצריך לתת דמי ב' אכילות, וכן ערסתיכם גימט' תת, לזה אמר תתנו לה' תרומה לדרתיכם, מכל מה שבדירה שהוא הבית, מכל מה שמכניסין בבית:

4מצאתי כתוב. שביום התענית צריך לתת חלק לה' מג' דברים, מהחלב והדם ומהממון, שהן כנגד נפש רוח נשמה, החלב כנגד הנשמה, שהיא כולה כליל והיא כלה כעשן מפוזר בכל הגוף, והדם כנגד הנפש, שנאמר כי הדם הוא הנפש, והרוח כנגד הממון שהוא הולך ובא, הולך ועושה שליחותו וחוזר ובא. לזה אמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, כנגד הדם שמשכנו בלב, ובכל נפשך שהוא החלב שהיה קרב על גבי המזבח לרצון, כמו אם יש את נפשכם ובכל מאדך הממון:

5עוד מראשית מהרשות שבכם, שאתם רשים מהמצות ואין אתם עושין רצונו של מקום, לזה באתם לידי עיסה, שאם הייתם עושין רצונו של מקום הייתם אוכלים מלחם הארץ, והיתה מוציאה לכם בלא עמל ובלא טורח לזה אנו מברכין על הלחם המוציא לחם מן הארץ, שאנו מאמינים שיש בידו היכולת להוציא לחם חם ואפוי כמו שעתיד להיות, וכמו שמוציא פירות גמורים שאין צריך להם בישול ולא אפייה ונאכלים חיים, ומי גרם שלא בא לכלל לחם אלא אחר עשר מלאכות שהם חרישה זריעה קצירה עמור דישה זרייה ברירה טחינה רקידה לישה אפייה, כך הם שנויים במשנה על סדר זה, וריקוד וברירה חד הוא, אלא כל מלאכה שהיתה במשכן נחשבה כאב מלאכה, כן העלו בגמרא. כל זה לומר שאם היו מקיימין המצות שנתנו בעשרת הדברות כהוגן לא היו באין לעשר מלאכות אלו. לזה יש בברכה זאת עשר מלות, ועוד יש בה מ' אותיות כנגד התורה שנתנה אחר מ' יום, לומר שעיקר הלחם היא התורה שהיא נקראת לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי, כדי להזכירו שאם היה עוסק בתורה היה מזמין לו ה' ית' מזונותיו, כמו שארז"ל על צנצנת המן שהיא גנוזה, שנא' לפני ה' למשמרת, לומר שכל מי שעוסק בתורה מזונו מונח לפני הי"ת למסרו לו, וכן אמר ירמיהו הנביא לאותו הדור, הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה, אמר להם ירמיהו מפני מה אין אתם עוסקין בתורה, אמרו לו אם אנו עוסקים בתורה מהיכן נתפרנס, באותה שעה הוציא להם צנצנת המן א"ל ראו אבותיכם שהיו במדבר ועוסקין בתורה במה היו מתפרנסים, אף אתם אם תתעסקו בתורה הקב"ה מפרנס אתכם. וכדי להזכירו ג"כ לומר דברי תורה על השלחן שהוא לחם העיקרי. גם אומר המוציא לחם, לכלול מה שאמר רבי עקיבא שאפילו אכל שלק והוא מזונו מברך המוציא ולבסוף שלש ברכות, לומר שבידו ב"ה היכולת לסעוד לב האדם ע"י ירק כמו ע"י ה' מינים, הרי ר' חנינא בן דוסא שהיה מזונו מן חרובין והיו מסעדין לבו, ופעם אחת לקחה בתו כלי חומץ ויצקה לנר במקום שמן, ואר"ח מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק, כן מי שאמר ללחם ויסעוד יאמר לירק ויסעוד, א"כ ברכת המוציא הוא להצדיק עליו את הדין לומר שעונותיו גרמו לאכל לחם העצבים, ומרומם לה' ית' שבידו היכולת להוציא לחם מן הארץ, זהו תתנו לה' תרומה שתתנו לו רוממות. לדורותיכם, כפי הכשר הדור, אם ראויים יתן להם לחם ומזון בלי טורח ועמל, ואם אינם ראוים יצדיקו עליהם את הדי, שעונותיהם מנעו הטוב מהם לאכול לחם העצבים: