שפתי כהן על התורה, במדבר טז:יג
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 16:13
Open in the reader →1המעט כי העליתנו. נראה מהענין שהן דברי דתן ואבירם, ואם היו דברי בני לוי צדקו בדבריהם המעט כי העליתנו וגו', לפי שהן לא היו בגלות, והיה להם במצרים שדות וכרמים, אבל בני ראובן היו בגלות, ואיך עלה על לבן לומר כן. שמעתי לפי שהיו דלטורין והיו מקורבין למלכות והיו משתררין על ישראל, לזה אמרו כי העליתנו מארץ זבת וגו' וכדי להשתרר עלינו, אחר שהיינו אנו משתררין, ולא די אתה, אלא אחיך גם כן, זהו גם השתרר, ורבוי הגם על בני אהרן, כמו שאמר המדרש שעשה קרח סעודה ובאו בני אהרן ליטול המתנות הזרוע והלחיים והקבה, ועמדו עליהם כו', וכן נראה מהמדרש שהן דברי דתן ואבירם ולא דברי קרח, שאמר המדרש ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי וגו', כל הדברים הללו פייס משה לקרח ואין אתה מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה קרח פקח ברשעו אמר אם אני משיבו יודע אני בו שהוא חכם גדול ויקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל כרחי, מוטב שלא אזקק לו, כשראה משה שאין תועלת בו פירש ממנו, וישלח לקרא לדתן ולאבירם, ואף הם עמדו ברשעם ולא נזקקו להשיבו, לזה ויחר למשה מאד, למה כשאדם מתווכח עם חבירו ומשיבו יש שם נחת רוח, ואם אינו משיבו הרי הוא צער גדול. הוכרחתי לפרש זה, לפי שרבינו בחיי ז"ל פירש המעט כי העליתנו, שהן דברי בני לוי: