שפתי כהן על התורה, במדבר טז:טו

1אל תפן אל מנחתם. במדרש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו עם עולת הבקר ומנחתו והיא של כל ישראל, ואלו הואיל ופירשו מבניך אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש ולא תאכלנו. ויש מי שפירש שהיתה עת תפלת המנחה, לפי שהוא אמר בקר ויודע ה', אולי ישובו, והם לא די שלא שבו אלא שהוסיפו רשע על רשעתם, לזה כשבאה עת המנחה שהיא עת התחלת הדין לעשות עמהם דין, ואם יתפללו לפניך אל תפן לתפלתם, כי תפלת שכור תועבה, והם שכורים בחמת המחלוקת, לזה אל תפן אל מנחתם להאריך להם אלא מדת הדין מיד תפגע בהם:

2לא חמור אחד מהם נשאתי. הם אומרים שאני משתרר עליהם, מה שררה נהגתי בהם, דרך המלך ליקח בהמות העם כמ"ש בפרשת המלך את חמוריכם יקח ועשה למלאכתו. ובמדרש לא חמור אחד וגו', אמר מה שהיה דרכי ליקח וליטול לא נטלתי מהם, בנוהג שבעולם אדם שהוא עושה בהקדש נוטל שכרו מההקדש ואני שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי. כונת המדרש לומר שאותו חמור שנאמר בו ויקח את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, אותו החמור היה ראוי לי ליקח משלהם הואיל שירדתי למצרים בשבילם הי"ל ליקח מהם שכירות אותו חמור ולא לקחתי. ולא הרעותי את אחד מהם, כשהיו באין לפני לדין לא זכיתי את החייב ולא חייבתי את הזכאי:

3שמעתי שעיקר המחלוקת הם דתן ואבירם, ועל אלו אמר לא חמור אחד מהם נשאתי, כשראה איש מצרי מכה איש עברי וברח, היה מן הראוי הואיל והוא היה סיבת בריחתו, שאותו חמור יהיה שכירתו עליו, הואיל והצילו מיד המצרי והוא סבת בריחתו, ופירוש נשאתי שאקח עליו בהקפה, כמו כי תשה ברעך משאת מאומה. ולא הרעותי, כאשר יצאתי ביום השני וראיתי שני אנשים עברים נצים שהיו דתן ואבירם, והיה סיפוק בידי לעשות עמו רעה לפי שאני בן בת מלך, ועכ"ז לא עשיתי עמו כי אם אמירה לבד שנאמר ויאמר לרשע וגו', ולזה אמר אחד אחד ב"פ, שהם ב' דברים וכל אחד נפרד מחבירו: