שפתי כהן על התורה, במדבר יח:ב

1וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב. אמר לעיל אתה ובניך ובית אביך, פירש"י ז"ל בני קהת, וגם את אחיך הם בני גרשון ובני מררי. אבל יקשה מאד מהו מטה לוי שבט אביך, לזה אמר במדרש מטה לוי אין מטה אלא לשון שבועה, שנאמר שבועות מטות אומר סלה, לוי, כדאי לוי בפני עצמו, שבט, כדאי שבט בפני עצמו, אביך כדאי עמרם בפני עצמו, אחיך, כדאי אחיך בפ"ע, וגם את אחיך, כדאי הם בני אחיך בפני עצמן, לכרות להם ברית בשמחה, ע"כ. מיתור הפסוק ומרבוי גם דרשו, והברית והשמחה הוא שאמר ואני הנה נתתי, ארז"ל לשון שמחה הוא, כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח, משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאות, בא אחד וערער עליו, אמר לו המלך הריני כותב לך וחותם ומעלה בערכאות. אף כאן לפי שבא קרח וערער על הכהונה כנגד אהרן, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה, י"ב במקדש וי"ב בגבולין, וכולן כאן בפרשה, י"ב במקדש אלו הן, חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר העומר ולחם הפנים ושתי הלחם ושיירי מנחות ותרומת לחמי תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע איל נזיר ולוג שמן של מצורע. וי"ב בגבולין, תרומה גדולה ותרומת מעשר וחלה ובכורים וראשית הגז והמתנות ובכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור וחרמין ושדה אחוזה וגזל הגר אלו כ"ד קשוטין שקשט הקב"ה לחוה, ולאהרן שושבינא דמטרוניתא. והיו כ"ד כנגד כ"ד שעות, י"ב יום וי"ב לילה, לומר שכשם שא"א לעולם בלא יום ולילה כך א"א בלא מתנות כהונה. וכן אמרו בפרק הזרוע, כ"ד מתנות כהונה כולן נתנו לאהרן בכלל ופרט וברית מלח, וכל המקיימן כאילו קיים כלל ופרט וברית מלח, וכל העובר עליהן כאילו עובר על כלל ופרט וברית מלח. ואלו הן, עשר בבית המקדש ועשר בגבולין וד' בירושלים ארז"ל שמחה גדולה שמח אהרן ביום שנכרת לו ברית במתנות, ומשל הדיוט לטובתי נשברה רגל פרתי, לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה, ע"כ נתן לו י"ב בגבולין שאפי' שלא בפני הבית הם שלו. זהו עבודת מתנה, שאינו כמו עבדי המלך שכשהם עובדים למלך יש להם פרס וכשאין עובדים למלך אין להם פרס, אבל זו היא עבודת מתנה לעולם, כמו מעשה דר' טרפון שהיה כהן ולא בא לבית המדרש, למחר מצאו רבן גמליאל אמר לו מפני מה לא באת אמש לבהמ"ד, א"ל עבודה עבדתי, א"ל כל דבריך אינן אלא תימה, וכי עבודה בזמן הזה מנין, אמר לו הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם, עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש, א"כ לא די שאוכל מתנות של גבולין חנם בלא עבודה אלא שיש לו שכר כאילו עובד בבית המקדש. וכן ארז"ל גדולה ברית שנכרתה לאהרן מברית שנכרתה לדוד, אהרן זכה לבניו לצדיקים ולרשעים שנאמר נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה' לך ולזרעך אתך, אחר שאמר בניך ובנותיך למה אמר לך ולזרעך אלא בין לצדיקים בין לרשעים, ודוד זכה לצדיקים לא לרשעים, שנאמר אם ישמרו בניך בריתי וגו'. וכן נאמר אנו ג"כ גדולה ברית שנתנה לאהרן שזכה לזכרים ולנקבות שנאמר בניך ובנותיך, ודוד זכה לזכרים שנאמר בניך ולא נקבות:

2ארז"ל חביבין ישראל שכשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהנים שנאמר ואתם כהני ה' תקראו. חביבין כהנים שכשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכים שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך וגו', בזמן שתורה יבקשו מפיהו הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו הרי הוא כחיה ובהמה שאינה מכרת קונה:

3ומונה והולך הכ"ד מתנות בפרשה זו, ובכל אחת ואחת אומר, לך נתונים, זה יהיה לך מקדש הקדשים, אשר ישיבו לי לך נתתים, לכל תנופות בני ישראל לך נתתים, כל חלב וגו' אשר יתנו לה' לך נתתים, בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך נתתים, כל חרם בישראל לך יהיה, כל פטר רחם יהיה לך, כל תרומת הקדשים נתתי לך ולבניך, כל זה לחזק את לבו שלא יחשוב שהוא שליח צבור ויהיה מוכלם מהם, כמ"ש מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, לזה אמר לו הם מביאים לי ואני נותנם לך מתנה, ואתה משולחן גבוה אתה זוכה, ולא תחשוב שנותנים לך פרס. וכל זה כדי שיהיה שלם בעבודתו בלי שום פניה, לומר זה הוא עשיר ומביא קרבנות הרבה ואני נהנה מקרבנותיו, והעני מקריב תור או בן יונה מה הנאה יש לי מקרבנו, אקריב של עשיר קודם, לזה אמר לו לא יהא מגמתך שהוא נותן לך אלא הוא מביא לי ואני מביא לך לזה יהיו שוין בעיניך כשתדע שאינך מקבל ממנו שום הנאה, ועוד כשתדע שהקרבן אינו אלא לי ודאי שתכוון בו היטב להקריבו כהוגן: