שפתי כהן על התורה, במדבר כ:יד

1וישלח משה מלאכים. להודיע ענותנותו של משה, שאע"פ שנגזרה עליו גזירה שלא יכנס לארץ, עכ"ז הוא משתדל בהכנסתם של ישראל אע"פ שנענש על ידם וכן אמרו במדרש, בנוהג שבעולם אדם עושה פרקמטיא עם חבירו והפסיד, פורש ממנו ואינו רוצה לראותו, ומשה אע"פ שנענש על ישראל שנאמר וירע למשה בעבורם, לא פרק משאם מעליו שנאמר וישלח משה מלאכים. וא"ת מאחר שנטה מעליו ולא עבר על ארצו למה שלח מלאכים, אלא שליחות המלאכים היה להודיע לישראל שיש לו מלכות ואדנות וממשלה, והוא עומד כנגדם אם יעברו על צווי המקום, כמו שברכו אביו והיה כאשר תריד כתרגומו כו', וכן אמר להם לישראל ברמז לא תעבור בי, כלומר לא תעבור על מצות התורה שהיא רמוזה בעשר דברות, זהו ב"י בגימ' בעשר. עוד שלח כדי להאשימו ולהוסיף על חטאתו פשע אם לא יתן להם אכסניא, כי מן הראוי היה לו לצאת לקראתם הואיל ופרעו עליו חוב אביהם שהוא ג"כ חייב בו, שהוא ג"כ מזרעו של אברהם שנגזר על זרעו גרות, שנאמר כי גר יהיה זרעך, ולזה אמר כה אמר אחיך ישראל, לומר ששנינו חייבין בפרעון החוב. וכן אמרו במדרש משל לשני אחים שיצא שטר חוב על שניהם, עמד אחד מהם ופרע אותו חוב, לימים התחיל לשאול חפץ מאחיו, אמר לו אתה יודע שאותו חוב על שנינו היה ואני פרעתיו כולו, אל תחזירני מן החפץ שאני שואלך:

2עוד אמר אתה ידעת את כל התלאה. לפי שאתה היית שם, שמכל האומות באו שם מחמת הרעב, והיתה סיבה מאתו ית' כדי שכל ארבע גליות שנגזר עליהם כמו שארז"ל והנה אימה חשכה וגו', אימה זו גלות בבל, חשכה זו גלות מדי, גדולה זו מלכות יון, נפלת זו מלכות ארם, והקב"ה מרוב חיבתו לישראל היה רוצה לעשותם כולם גלות אחד, והביא מכל האומות למצרים כדי שישתעבדו תחת ידיהם, ובזה יתמו כל הגליות ויצאו לחרות מתחת כולם, ואפי ממלאך המות, כמו שארז"ל חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות, אלא שגרם עון העגל לזה אמר לו אתה ידעת את כל התלאה שהוא עון העגל שאלמלא כן לא היה לך מלכות. לזה אמר וישלח מלאכים אל מלך אדום, לומר שבסיבת העון יש לו מלכות, ועכ"ז שיש לך מלכות וממשלה, אין אנו מפחדים ממך שהרי אנו בקדש עיר קצה גבולך והרי הרעו המצרים לנו ולאבותינו, ושלא מלאך ממלאכיו והוציאנו מיד פרעה שהיה מלך גדול יותר ממך. ואמרו לו כל זה כדי שלא יעשה כמו שעשה עמלק בן בנו שבא להלחם בישראל, ויצטרך לנכות מהזכיות, והם היו רוצים להניח מלחמת ארם לזמן מלך המשיח: