שפתי כהן על התורה, במדבר כ:ד
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 20:4
Open in the reader →1ולמה הבאתם את קהל ה'. במדרש, אמרו להם בתחלה אמרתם לנו מפני פושעים וחטאים שיש ביניכם אין המקום מצוי לכם, עכשיו שנעשינו כולנו קהל ה', מפני מה אנו מתים בצמא, ע"כ. ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה, כי אפילו שזה הדבור אינו מן הראוי לדברו, אלא הצמא א"א לסובלו, זהו למות שם. ואמרו אנחנו ובעירנו, לומר שהקב"ה מרחם על עולמו אפי' בשביל הבהמות שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך, שהוא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, כמ"ש בפ' כיצד מברכין ואספת דגנך אפשר אדם זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מאי תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתם נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתם נעשית ע"י עצמן שנא' ואספת דגנך, א"כ פירוש הפסוק הוא כן, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת, לומר שבשביל הבהמות אתה אוכל, כן אמר כאן אנחנו ובעירנו, אם אין אנו ראוים יתן לנו בשביל בהמות שלנו. ולמה הבאתם וגו', לומר התנצלות שסיבת הדרך היה שהלינו על המן ועל המים, שאילו עלו דרך כרכים ועיירות היו מוצאין מים ומזון לאכול כדרך הולכי דרכים, והיה זכות שלשתכם עומד לנו לדורות, לא כן עתה שהבאתם אותנו על דרך זה המדבר ונסתפקנו בזכותכם: