שפתי כהן על התורה, במדבר כ:ח

1וידבר ה' אל משה וגו' קח את המטה לא אמר מטך, אלא המטה בה' הידיעה יש מי שפירש שזה המטה הוא מטה של אהרן, והוא לאות לבני מרי, לזה אמר שמעו נא המורים, זהו ויקח משה את המטה מלפני ה', כמו שכתוב בפרשת קרח וינח משה את המטות לפני ה', והכונה היא לומר שכמו שזה היה עץ יבש והפריח ועדיין הוא עומד בלחותו ובפרחו, כן יש כח להוציא מים מצור החלמיש, לא להכות בו הסלע, ומשה שהכה בו הסלע, רצה לומר שהם ראוים להכאה אחר שהטריחו קונם להוציא מדבר שלא כטבעו, כמו מעשה של בנו דר' יוסי דמן יוקרת שאמר לתאנה להוציא פרי שלא בזמנו ונענש, והקב"ה חשבו למשה לחטא, כי אדרבא בזה תוכר גבורת הבורא ונפלאותיו בשינוי טבעו של עולם, ולזה אמר יען לא האמנתם, לא אמר אמנתם אלא האמנתם להכניס בלבן של ישראל שיש בו יכולת לשנות הטבע בלי שום טורח, וכל ענין יציאת מצרים והמכות והוליכם בתהומות כמדבר והליכתם במדבר מ' שנה ולא חסרו דבר, הכל היה בשינוי טבעו של עולם בלי טורח, והכנסתן לארץ ולהרוג ל"א מלכים, הכל היה שלא על דרך הטבע. לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו', ואמר הקהל הזה ולא קהל הזה, לומר הקהל הזה לא תביאו אבל קהל אחר שהוא קהל אחרון בזמן מלך המשיח תביאו, "מה "שהיה "הוא שיהיה ר"ת משה. וכל דור ודור הוא רועה אותם כנזכר בזוהר על דור הולך ודור בא, כמו דור שהלך שהם דור המדבר שישבו במצרים דו"ר שנה הוא היה רועה אותם, כן בכל דור ודור שבא הוא רועה אותם, וכן אמרו ראשון לציון" הנה" הנם", הם ס"ת ה' של משה ן' של אהרן ס' של מרים, לומר כמו שהיו בגאולה ראשונה, כן עתידין להיות בגאולה אחרונה. וכן מצאתי במדרש וז"ל א"ר חמא בר חנינא לכן לא תביאו את הקהל הזה, הקהל הזה אין אתם מביאים אבל אתם מביאים כל ישראל לעתיד לבא, שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה, זה משה ואהרן, ע"כ:

2ויש מי שפירש שחטא משה היה לפי שתלו הגדולה לעצמן ואמר המן הסלע הזה נוציא כי היל"ל יוציא, ולתלות הגדולה בבעליה שהוא הקב"ה, לזה אמר יען לא האמנתם בי להקדישני. ויש מי שפירש שחטא משה היה לפי שאמר לו הקב"ה ודברתם אל הסלע הידוע שהוא ידוע אצל משה, והם בכל סלע שהיו רואים היו אומרים הוצא לנו מים מזו, אמר להם משה המן הסלע הזה נוציא אין זה סלע שאמר לי הקב"ה. וחטא בזה, שמי שנתן כח באותו סלע להוציא מים הוא יתן כח בזו, כמו מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק. ואינו נכון, שהרי אחרי שאמר ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע אמר אחר כך המן הסלע הזה. ויש מי שפירש שהחטא היה לפי שאמר המן הסלע, שאמר בה' התימה שהיא תימה גדולה להוציא מים מן הסלע, ואצל הקב"ה אינה תימה כי יש לו יכולת להוציא מן הרוח, לזה אמר יען לא האמנתם בי שיש לי יכולת בכל בלא עמל ובלא טורח, כי בדבר ה' שמים נעשו, בדבור לבד. עוד יש מי שפירש שהחטא היה לפי שאמר לו הקב"ה ודברתם, והוא אבד כונתו במריבת העם, והכה פעם ראשונה ולא יצאו מים למה הכה שנית, זהו שאמר להקדישני, שלא יצאו מים בפעם הראשון, לפי שהסלע שמע מה שנאמר למשה ודברתם אל הסלע, והוא הכה, לזה לא הוציא מים, וכשלא הוציא מים, היו קצת מהם אומרים שח"ו אין לו כח להוציא, זהו להקדישני. ויש מפרשים אחרים שפירשו עוד, שהחטא היה שאמר ודברתם אל הסלע לעיניהם, ר"ל איזה סלע שיראו ראשון, ומשה לא עשה כן, אלא ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע הידוע:

3ובמדרש אמרו. אמרו לו הרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר, תוציא מזה, צוח עליהם משה שמעו נא המורים סרבנים, אעפ"כ לא עשה משה אלא מסלע שאמר לו הקב"ה, ומנין שאף אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וצרור שהיו באותו מקום היו מוציאין מים, שנאמר יבקע צורים במדבר, צור לא נאמר אלא צורים. ע"כ. עשה הקב"ה שכל הצורים שהיו שם זבו מים, משום חלול ה', שלא יאמרו שאותו סלע יש שם מים גנוזים או יש מקור שם ובהכאה נתפוצץ ונשתבר ויצאו מים מתחתיו, לזה אמר ונתן מימיו, להורות כי מגוף הסלע יצאו:

4ורבינו בחיי ז"ל אמר מימיו הנגנזים מששת ימי בראשית, כי בארה של מרים היא מעשרה דברים שנבראו בין השמשות. לזה כל צורים שהיו שם הוציאו מים בלא הכאה. וכן אמרו בתנחומא, ויקהילו משה ואהרן את הקהל, למה כינסם, אלא משה ואהרן מהלכין וכל ישראל אחריהן, והיו ישראל רואים אבן והיו מקיפין אותה, ואין דור שאין בו ליצנים, והיו הנקהלים אומרים אי אתם יודעים שבן עמרם רועה של יתרו היה, הרועים הם פקחים במקום המים, והוא מבקש להמשיכנו למקום שיש בו מים ולומר לנו הרי הוצאתי לכם מים ולהטעות אותנו, אלולי כן יוציא לנו מן האבן הזאת או מזו, והקב"ה כך צוהו, מכל סלע שרוצים הוצא להם ומשה הפך פניו כסבור שישראל אחריו, והיו עשויים כתות כתות על האבנים, אמר להם באו עמי שאוציא לכם מים, אמרו לו מזו אנו מבקשים, אם מן הסלע הזה אין אתה מוציא אף מן האחרת אין אנו מבקשים, ונתכרכמו פניו כנגדם ונשבע שאינו מוציא מים אלא מאותה שהוא מבקש, א"ר יהודה בר סימון בשם ר' יהושע בן לוי, משה הכה את הסלע וכל הצורים שבמדבר נבקעו והיו מוציאין מים, שנאמר יבקע צורים במדבר, ע"כ. א"כ על זה הדרך יהיה פירוש המן הסלע הזה מורכב על ב' פנים, בה"א התימה, שאמר המן הסלע הזה שאתם אומרים, לא כן אלא המן הסלע הזה שאני מבקש נוציא, והיא נקראת ה' הודאית, ולזה אמר נוציא, שאע"פ שאמר לי מכל סלע שרוצים הוא יסכים עמי בזה, ואמר שמעו נא המורים, מרים כתיב, או מלשון ממרים סרבנים, או מלשון מורים חצים, שלשונם כמו חץ, שנאמר חץ שחוט לשונם וגו'. ולמה פעמים. אמרו במדרש פעם ראשונה התחיל נוטף מים מעטים שנאמר הן הכה צור ויזובו מים, כזב שהוא נוטף טפין טפין, אמרו לו בן עמרם מים אלו ליונקי שדים או לגמולי מחלב, מיד הקפיד כנגדם והכהו פעמים, ושטפו אותם שהיו מרננין כנגדו, שנאמר ונחלים ישטופו, כתיב הכא יבקע צורים וכתיב התם נבקעו כל מעינות תהום רבה, מה התם שטפו אף כאן שטפו, ע"כ במדרש:

5והרמב"ם ז"ל כתב שהחטא היה לפי שכעס באומרו שמעו נא המורים ובא לכלל כעס בא לכלל חטא, והקב"ה דקדק עליו שהיה אדם גדול, ואין ראוי לאדם כמוהו שיהיה כועס לפני עדת בני ישראל, במקום שאין ראוי בו הכעס, וכל כיוצא בזה בדין האיש ההוא חלול השם, מפני שתנועותיו כולם אל הצלחת העולם הזה והעוה"ב, ואיך יראה עליו הכעס והוא מן הפעולות הרעות, ולא יבא כי אם מתכונה רעה בנפש, ועל זה אמר מריתם את פי, כי היו ישראל חכמים גדולים, וכאשר ראוהו שכעס והוא ע"ה אין בו פחיתות המדות, חשבו כי השי"ת כעס עליהם בבקשת המים, ולולי זה לא היה כועס, ואנחנו לא מצאנו בזה כעס להשי"ת, ע"כ:

6ואמרו במדרש וכי לא אמר משה קשה מזו שאמר הצאן ובקר ישחט להם והיא גדולה מזו, מפני מה לא גזר עליו שום מיתה, משל למלך שהיה לו אהוב והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים ולא הקפיד עליו, לימים עמד והגיס לפני הלגיונות, גזר עליו מיתה, אף כאן אמר הקב"ה למשה מה שעשית ביני לבינך מחול לך, עכשיו כנגד הרבים א"א למחול, שנא' להקדישני לעיני בני ישראל, ע"כ:

7עוד יראה ממדרש ילמדנו, שהחטא היה לפי שאמר ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד, למה באו והראו ח"ו חולשה ביכלתו ית', ז"ל אמר להם הקב"ה היה לכם ללמוד מהגר דכתיב ותרא באר מים, ומה ישמעאל שלא הי"ל אלא זכות אברהם אביו העליתי לו הבאר, ישראל שיש להם זכות חבות וזכות תורה וזכות מצות על אחת כו"כ. ד"א לא היה לך ללמוד ממה שאירע ברפידים שאמרת עוד מעט וסקלוני, אמרתי לך למה אתה מקטרג את בני עבור לפני העם, עבור מחטא זה שבידך, ד"א עבור לפניהם וראה שאין עושים לך כלום. דרש רבי נהוראי כשעברו ישראל בים והיו ישראל צמאים והיתה אשה פושטת ידה בים וממלאה חמתה מן המים המלוחים ונעשים מתוקים, ועוד היתה פושטת ידה בין גלי הים ומלקטת לבנה תאנים ורמונים ואפרסקים, אמר הקב"ה למשה ומה אם באותה שעה עד שלא קבלו תורתי ועד שלא האמינו בי כך עשיתי להם עכשיו לא כ"ש: