שפתי כהן על התורה, במדבר כז:א

1ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר. למה נסמכה פרשה זו לפרשת נחלות, לפי שהיה משה יושב ודורש בפרשת נחלות ואמר שמשונה נחלה זו שכאן המתים יורשים החיים, לזה מצאו מקום לומר למה יגרע שם אבינו, מאחר שהמתים יורשים, לזה ותקרבנה אין קריבה אלא לדין שנאמר ונקרב בעל הבית אל האלהים. ונתייחסו ליוסף, לומר שמן הדין הוא ליתן להם נחלה אע"פ שהן נקבות שאילו לא היה יוסף לא היה להם נחלה:

2עוד ותקרבנה. תרגום מלחמה קרבא, אמרו הואיל והקב"ה אמר ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', א"כ צריך להקים דבורו אצל צלפחד, כי אם ינתן לאחי אבינו, הם הורישם חפר אביהם, אבל לאבינו שהוא מיוצאי מצרים לא יתקיים דבורו של מקום כי אם בנו, לזה ויקרב משה את משפטן, אמר הואיל והם באים בדבורו של מקום לזה לפני ה'. ואמר למשפחות מנשה, הואיל ואמר בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה, מה צורך במשפחה, אלא רמזו להם שמשמות המשפחה ראוי לעזרם, ורמזו לו שיראה שמות משפחתם איעזר משפחת האיעזרו שיעזרום, ואשריאל שיאשרוה וידינום לכף זכות ולא לכף חובה, לומר שהעיזו פניהם לפני כל העדה, לחלק, שיתן להם חלק, לשכם, הוא ג"כ מלשון חלק, כמו ואני נתתי לך שכם, ת"א חולק חד, ושמידע, שעל ידם יתגלגל לדעת דין זה:

3ואלה שמות בנותיו. נכתבו שמותיהן, לפי שאמרו בגמרא תנא בנות צלפחד דרשניות צדקניות חכמניות היו, ולזה נזכרו שמותיהן ג"פ בתורה, ואמר וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות ושם בנות צלפחד מחלה וגו', והיל"ל ושם בנותיו, ולמה הזכיר שמו פעם אחרת, לומר שכולם על שמו נקראו, מחלה, שכל יום ויום היתה מתפללת על חטא אביה שה' ימחול לו. נעה, שהיתה נעה ונדה על אביה. חגלה, חג לה שהיתה חוגה ובאה בכל יום לבית המדרש לשמוע ההלכה מפי משה, וכששמעה פרשת יבמין שהיה דורש משה כו'. מלכה, הוא לשון המלכה שהיא לשון עצה, ונתרצו כולם לבא לבית המדרש, א"כ הם צדקניות. דרשניות, שנזכרו כאן פעם שנית, שארז"ל שאמרו למשה אם אנו נחשבות לזרע תן לנו נחלה ואם לאו תתיבם אמנו. חכמות, שנזכרו פעם שלישית בפרשת מסעי ותהיינה מחלה וגו' לבני דדיהן לנשים, ולא לאחרים כדי שלא תסוב נחלה, כדאיתא בגמרא שבנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים והם לא רצו, מחכמה עשו כן. א"כ לא על חנם נזכרו ג"פ. וכן ארז"ל ראויה היתה פרשת נחלות להכתב ע"י משה אלא שזכו בנות צלפחד, שמגלגלים זכות ע"י זכאי כו':