שפתי כהן על התורה, במדבר כח:ט

1וביום השבת שני כבשים וגו', לפי שבשבת שולט שבתאי והוא מעורר מלחמות ורעב ושבי וביזה וביום השבת מלאכו שבתאי ומשרתו קצפיאל ל' קצף ומשחית, לכבוש שניהם היו שני כבשים. בני שנה, לומר שהקב"ה יכול לשנותם, לפי שהשבת היא אות ביני ובין בני ישראל, ומי שנכנס בין המלך והמלכה חייב מיתה, ולזה אמרה תורה לענג השבת ולאכול ולשתות בו, הפך המזל שהוא מעורר רעב בעולם. וכן עונה של תלמידי חכמים הוא בליל שבת, וכן לכבדו בכסות נקיה, היפך משבי וביזה, וכן אסרה תורה שלא לכעוס בו שהוא בכלל לא חבערו אש, כדי שלא לעורר המזל, וצוה להיות שלום בבית כדי שמלאך רע יענה בעל כרחו אמן. ואמר תשמרו להקריב, כמו ואביו שמר את הדבר. לפי שכל זמן שהיו ישראל במדבר לא הקריבו קרבן לפי שהיו נזופים, א"ל הקב"ה תשמרו הדבר בלבבכם לכשתבאו לארץ שתקריבו ואני מעלה עליכם כאילו הקרבתם. זהו ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה':

2ובמדרש א"ר יצחק כל עסקיה של שבת כפולים, שני העומר לאחד, קרבנה כפול שנאמר שני כבשים, ענשה כפול שנאמר מחלליה מות יומת, שכרה כפול שנאמר וקראת לשבת עונג אז תתענג וגו', אזהרותיה כפולות, שנאמר זכור את יום השבת שמור את יום השבת, מזמור כפול שנאמר מזמור שיר ליום השבת, ע"כ. וכוונת ר' יצחק באומרו שכל עסקיה כפולים, הוא שארז"ל אמרה שבת לפני הקב"ה לכולם נתת בת זוג ולי לא נתת בת זוג, אמר לה כנסת ישראל תהא בת זוגך, להורות על זה היו כל עסקיה כפולות, לומר שאינה יחידה בלא זוג, ולזה הוא פרשת קרבן מוסף שבת שני פסוקים, כי אם היו ג' פסוקים היה צריך להוציא ספר שני לקרוא פרשת קרבן מוסף שבת כמו שעושין במועדים, ולהורות שבשבת אין בין ישראל לאביהם שבשמים שניות כמו המועדים שנאמר בהם אשר תקראו אתם, שמזמנים אותם, אבל השבת הוא מזמן ומקדש את ישראל, לזה הוא ספר אחד. עוד במועדים מוציאים ספר שני כדי לקרות בו מוספו של יום, לפי שבכל מוסף ומוסף יש בו שעיר לחטאת לכפר, אבל בשבת אין בקרבן מוספו שעיר לפי שהן רצוים לפני טמא, מקדש ה' אסתאב בחובייהו דבני נשא, ותאנא מאי דכתיב ואיבה אשית בינך ובין האשה כ"ד זינין מסאבותא אטיל חויא בנוקבא כד אתחבר בהד' כמנין ואיבה וכ"ד זינין דינין מתערין לעילא וכ"ד לתתא ושערא רבא וטופרין סגיאו וכדין דינין מתערין בכולא, ותאנא כד בעאת אתתא לאתדכאה בעיא לספרא ההוא שערא וההוא טופרא וכל זוהמא דבהון דרבו ביומי מסאבותא, ותאנא ברזא דמסאבותא זוהמא דטופרין יתער זוהמא אחרא ובגיני כך בעיין גניזה ומאן דיעביר לון לגמרי כאילו אעבד חסד בעלמא, דתאנא לא ליבעי ליה לאינש למיהב דוכתא לזינין בישין, דתנינן אלף וארבע מאה וחמש זינין בישין מתאחדן בההוא זוהמא דאטיל חויא תקיפא, וכלהו מתערין בההוא זוהמא דטופרין, ואפילו מאן דבעי למעבד חרשין לבני נשא משום אינון דתליין בהו ומאן דיעביר לון כאילו אסגי חסד בעלמא ודינין בישין לא משתכחין ויעבר ההוא זוהמא וטופרא אתרשים ביה, דתניא מאן דדריך ברגליה או במסאניה עלייהו יכיל לאתזקא, ומה בהאי שיורי דשיורי דזוהמא דלעילא כך, אתתא דמקבלא ואתחברת בחויא ואטיל בה זוהמא עאכו"כ, וי לעלמא דמקבלין מינה בההוא זמנא. בגיני כך ואל אשה בנדת טומאתה וגו'. אמר רבי שמעון אמר קוב"ה הביאו עלי כפרה בר"ח, עלי ודאי, ובגין דיתעבר ההוא חויא ויתבסם מאן דבעי עלי, כד"א בקרח הנועדים על ה', דבגינהון יתער מה דיתער דאתי מסטרייהו, אוף הכי הביאו עלי כפרה ממש בגין דיתבסם ויתעבר ולא ישתכח חויא באתר דשאדי, וכל כך למה על שמיעטתי את הירח ושלטא בה מאן דלא אצטריך. ובגיני כך כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, ע"כ. ובפרשת ויקהל (דף ר"ח) ז"ל, כד חב אדם אתעדי מניה ההוא לבושא יקירא דאתלבש ביה בקדמיתא כד אעיל ליה בגנתא דעדן, ולבתר דחב אלביש ליה בלבושא אחרא, לבושא קדמאה דאתלבש ביה אדם בגנתא דעדן איהו הוה מאינון מלבושין מאינון רתיכין דאקרון אחוריים ואינון לבושין דאקרון לבושי טופרא, וכד הוה בגנתא דעדן כל אינון רתיכין וכל אינון משריין קדישין כלהו סחרי ליה ואתנטיר מכולא ולא הוה יכיל מילא בישא לאתקרבא בהדיה, כיון דחב ואתעברו מניה אילין לבושין דחול ממילין בישין ורוחין בישין, ואסתלקו מניה אינון משריין קדישין ולא אשתארו ביה אלא אינון ראשי טופרי דאצבען דסחרי לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחראו בגיני כך לא ליבעי ליה לאינה לרבאה אינון טופרין דזוהמא, דהא כמא דסניאו הכי נמי אסני עליה קסטרא וידאג כולא יומא, ובעי לספרא לון ולמרמי לון דלא יעביד קלנא בהאי אתר דיכיל ההוא בר נש לאתזקא, וכולא כגוונא עילאה, דהא לכלהו אחוריים סחרא סטרא אחרא ולא אצטריך לרבי לון, ע"כ. מכאן ראיה למה שאמרנו. ומצאתי כתוב שלא יחתוך הצפרנים אלא בערב שבת אחר חצות, לפי שממשלתם בחול ולא יעביד בהו קלנא, אבל כשבא המלך בטלה ממשלתם ואז יקוץ אותם ובפרשת פינחס זה לשונו, ובראשי חדשיכם וגו' אמר אשכחנא בספרא דחנוך דאמר כמא דבר"ח אדכיאת סיהרא למקרב בבעלה ואצטריך למיהב לסטרא אחרא חולקא דא בההוא זינא דיליה, אוף הכי אצטריכא אתתא למיהב חולקא בההוא זינא בשעתא דאדכיאת לאתקרבא בבעלה, ומאן איהו ההוא חולקא טופרא בטנופא דילהון וזעיר מריה דשערא ולאכרכא לון דא בדא ולא יזיל אבתרה ההוא סטרא בישא לאבאשא לה ויתפרש מינה בכל סטרין, ומה תעביד מההוא שערא וטופרין לבתר דתכרוך לון כחדא אצטריך לאנאא לון באתר דלא עברין תמן בני נשא או בגו חורין תתאין דחצרא ותגנז לון תמן, ע"כ. ובספר המערכת פירש זה המאמר אמרה ירח וכו' והאריך בו, עיין שם פרק ד' דף ק"ז: