שפתי כהן על התורה, במדבר לב:ו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 32:6
Open in the reader →1ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן. מאחר שאמר ויבאו בני גד ובני ראובן, היל"ל ויאמר משה אליהם, אלא אמירה לבני גד לחוד ולבני ראובן לחוד, אמירה לבני גד אמר האחיכם יבאו למלחמה, שלא תמצא בכל השבטים ברכה שברכם אביהם שינצחו במלחמה אלא לגד, שאמר גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב, א"כ כיצד תשבו פה ואחיכם לבדם יבאו למלחמה. ולבני ראובן אמר ואתם תשבו פה, באיזה זכות, ובפרט שיש בידכם עון בלהה, וראה משה בברכה שבירך יעקב לבניו, וראה שלא בירך ברכה הראויה לנצוח המלחמה כ"א לגד. שלראובן אמר פחז כמים אל תותר, לשמעון ולוי אמר ארור אפם כי עז, ליהודה אמר ידך בעורף אויביך, אבל היה בידו עון שנידה עצמו לשמים, לזבולן אמר לחוף ימים ישכון, ליששכר חמור גרם, לדן ראה מפלתו של שמשון ואמר לישועתך קויתי ה', לאשר מאשר שמנה לחמו, ליוסף בן פורת וגו', ולא ראה ברכה ראויה למלחמה אלא ברכתו של גד, לזה אמר להם האחיכם שלא נתברכו ברכה כזו, יבאו למלחמה, אתם שנתברכתם תשבו פה, אולי לא בירך א"פ ברכה זו אלא כדי שאתם תלכו בראש כולם, ולמה תניאו את לב בני ישראל, שאם יראו כן יעשו ק"ו ויאמרו אם אלו שברכם אביהם ברכה לנצח במלחמה לא הלכו, אנו עאכו"כ, ותהיו סיבה להחטיאם שימאסו גם הם בארץ חמדה: