שפתי כהן על התורה, במדבר ד:יח
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 4:18
Open in the reader →1אל תכריתו את שבט וגו', הדבור הוא למשה ולאהרן והכרת בידי שמים אינו בידם עד שיאמר אל תכריתו, שאם כמו שפירש"י ז"ל לא וגרמו להם מיתה שלא יבאו לראות זהו אומר בפסוק ולא יבאו לראות כבלע ומתו, ועוד אומר את שבט משפחות הקהתי, ועוד למה הקהתי יאמר קהת, זה יובן ממה שאמרו במדרש אמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שעתידין קרח ועדתו לעורר על הכהונה ועל משה ועל אהרן על כן נטל הקב"ה חצי שמו ונתן אותו על קהת ואמר הקהתי, משל למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים ונתפסו, אמר המלך בשביל בני אני פודה אותם עכשיו, על זה אמר הכתוב למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך ע"כ. א"כ צוה הקב"ה למשה ולאהרן כשיחרה אפם על ענין קרח שלא יחרה אפם על כל השבט ועל כל המשפחה של קרח, משפחת כתיב, אלא על קרח לבדו. ואמר מתוך הלוים כמו שאמר במדרש במקום אחר, אמר פקוד את בני לוי וחזר ואמר אך את מטה לוי לא תפקד, א"ל למה א"ל להוציאם מן הגזרה, צפה הקב"ה שישראל עתידין להכעיס לפניו והוא אומר להם במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם, לפיכך הקב"ה אומר על בני לוי ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל, למה שהן שלי שנאמר והיו לי הלוים שכל מי שקרב עצמו מעט מקרבין אותו הרבה, והן קרבו עצמן כשאמר משה מי לה' אלי, ולא עוד אלא הפקד את הלוים על משכן העדות שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן הקב"ה מאמינו לעולם ואף השבט הזה אני בדקתי אותו ונמצאו שומרים כבודי ונתנו נפשם על קדושת שמי שנאמר שימו איש חרבו על ירכו ויעשו בני לוי כדבר משה ולא נשאו להם פנים. לפיכך משה מברכן האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואף אני מקרבן ועושה אותן פלמנטורין שלי ועושה אותן נאמן ביתי, וקדושתי להן שנאמר ואתה הפקד את הלוים וכבוד גדול אני חולק להם שאתה מונה אותם לעצמן בדבור פקוד את בני לוי, ומה אם הלוים שנושאים את המשכן כבדתי אותם עאכ"ו בני קהת הנושאים את הארון, לכך אמר אל תכריתו ע"כ. בזה הקל וחומר תבין אומרו מתוך הלוים. ועל פי דרכנו נבין כמה היא מעלת מי שהוא נושא ומסייע לבעלי תורה שאינו נכרת לעולם, וכה"א בצל החכמה בצל הכסף: