שפתי כהן על התורה, במדבר ד:ה
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 4:5
Open in the reader →1ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה, לפי שאהרן הוא השושבין ואין הכלה מתכסה ממנו, לזה לפניו הכל בגלוי, אבל בחוץ הכל בכסוי, והשושבין הוא המגלה והוא המכסה פני הכלה. ואמר והורידו את פרוכת המסך, לפי שהפרוכת היתה סוככת על מה שבפנים שהוא הארון ועל מה שבחוץ שהוא אהל מועד שנקרא קודש שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים והיה בקודש השלחן והמנורה ומזבח הזהב, ונאמר בעשית הארון הכרובים פירש"י ז"ל ציורים של בריות פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן, כל זה לרמוז שהיתה סוככת לכאן ולכאן אבל עיקר סיכוכה היה על מה שבפנים שהוא הארון, וכה"א ושמת על הארון את הפרכת, פרכת באתב"ש גימ' לגו, פי' שעיקרה על מה שבפנים, ואמר המשנה סדר עשייתה עוביה טפח ועל ע"ב נימין היא נארגת, אמר עוביה טפח כמו הכפורת שהיתה מכסה על הארון היתה ג"כ עוביה טפח, וכמו שהיו שני כרובים על הכפורת כן היו ב' פרצופין בפרוכת, אמר עוד במשנה ובשמנים ושתים רבוא נעשית, שמנים ושתים פ"ב ר"ל פרצופין ב' היינו דו פרצופין, וש' כהנים מטבילין אותה. ש' היינו מצפ"ץ. הרי אמר על ע"ב נימין נארגת וש' כהנים מטבילין הרי ע"ב ומצפ"ץ, היינו דו פרצופין והכל ברמז. א"כ כמו שהכפורת היתה על הארון כן הפרוכת ג"כ היתה על הארון, ולזה אמר וכסו בה את ארון העדות כמו שהיו הב' כרובים עדות לישראל שהיו כמער איש ולויתו והיו אומרים להם לישראל ראו חבתכם לפני המקום כן הדו פרצופין שהיו בפרוכת, אלא שבכפורת היו פנים בפנים ובפרוכת היו אחור באחור, שהיו ע"ב ומצפ"ץ, וכבר ידעת כי מצפ"ץ הוא בחלוף והבן. ולזה היו נותנין הנרתק של עור תחש ואח"כ בגד כליל תכלת מלמעלה מה שאין כן בכסוי של שאר הכלים כי כולם היה העור תחש מלמעלה וכאן היה על הפרוכת ועליו היה בגד תכלת והסוד ויעשה ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והבן. ואח"כ בגד כליל תכלת לא אמר תכלת כמו שאמר בשאר הכלים אלא כליל לומר שהכל כלול ומחובר זה בזה, והיה מלמעלה לכסות על עין הרע, כי זה הגוון מועיל בסגולה לעין הרע, ומה שהיה סוף הכסוי בארון היה תחילת הכסוי בשלחן. שאמר ועל שלחן הפנים לרמוז לדו פרצופין. יפרשו בגד תכלת הוא רמז לשכינה שהיא המלכות, והשלחן רמז למלכות, ולזה היו נותנים עליו בגד תכלת אחר שפורשין אותו על השלחן שעליו ה' דברים הקערות והכפות והמנקיות וקשות הנסך ולחם התמיד לרמוז לה' אחרונה והבן. ואח"כ אמר ופרשו עליו בגד תולעת שני לרמוז לפחד, שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, וכסוי המנורה דיה ג"כ בבגד תכלת. המנורה היא רמז לתורה, וכבר ידעת מה שאזיל שלוחות ראשונות נשתברו לפי ששלטה בהן עין הרע, ואז"ל ת"ח צריך שמור, לזה בגד תכלת. ונתנו על המוט, לפי שהמנורה אין לה בדים ואין לה טבעות, ומזבח הזהב ג"כ שהיה מצופה בזהב שלא תשלוט עליו העין היה ג"כ מכוסה בבגד תכלת, ואע"פ שהיה על כל אחד ואחד עור תחש שהיה כמו כיס עכ"ז בעת הכנסתו והוצאתו מן הכיס היה נראה לזה היה בגד תכלת, ומה שכלי השרת של מזבח הזהב לא היו עליו כמו על מזבח העולה שאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן ונתנו עליו את כל כליו את המחתות ואת המזלגות וכו' ובמזבח הזהב אמר ולקחו את כל כלי השרת ונתנו אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש ונתנו על. המוט, לפי שמזבח הזהב היה אמה על אמה ולא היה לו בית קבול אבל מזבח העולה היה חמש על חמש, והבגד על מזבח העולה היה ארגמן כנגד הדם שהיה נזרק עליו, ולא היה לו בגד תכלת לפי שהיה מנחשת ואין עין הרע שולטת בו, ולזה ג"כ אמר ופרשו עליו כסוי עור תחש ובשאר אמר ונתנו אותו במכסה עור תחש: