שפתי כהן על התורה, במדבר ו:ה

1כל ימי נזרו תער לא יעבור על ראשו. מבשרו הכתוב שאותה תער השכירה שנאמר ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה וגו' שהיא מרתעת העולם אותה תער לא תעבור עליו. עד מלואת הימים שמא תאמר אחר מלואת הימים תעבור עליו ת"ל קדוש יהיה, אפילו שימלאו הימים קדוש יהיה, למה גדל פרע, גדל כתיב, כבר נתגדל ועלה, וכיון שעלה לא ירד. ופרע, מלשון בטול כמו תפריעו את העם ממעשיו, כלו' כל הכחות הם בטלים בערכו, כי אימתו תהיה מוטלת על כל הכחות. מכל אשר יעשה מגפן היין, ר"ת מאימה, שעולה לאל"ף, זהו כי יפליא, זהו גדל פרע שער הראש, שיש לו רמז כמ"ש בזהר שעריה שעיע עליה אתמר גדל פרע שער ראשו, וצריך לגדלא ליה דלא צריך לאכחשא סדורא דעובדא דבראשית. וזה הנזיר שבא לפני שמעון הצדיק שעריה שעיע הוה שכן אמר שראה קווצותיו תלתלים ואמר לו עליך הכתוב אומר כי יפליא וגו':

2ורבינו בחיי כתב וז"ל, איש כי יפליא לנדור נדר נזיר. כבר בארתי לך בסדר אמור, כהן גדול דוגמת מי הוא, והנה הנזיר למעלה ממנו כי הוא למעלה מן המדות דבק בעצם הרחמים העליון, ולפי שהוא מוכתר במעלת הנזירות נקרא נזיר מלשון כתר וזהו כי נזר אלהיו על ראשו, ותער לא יעבור על ראשו, גדל פרע שער ראשו, וקדש את ראשו, זהו כי יפליא מלשון פליאות חכמה, ולנדור נדר מקום הבינה, והוא מוזהר מג' דברים, מן היין ומן התגלחת ומטומאת המת, הוזהר מן היין ומן טומאת המת כדי להתרחק מן השמאל, והוזהר בתגלחת, לפי ששערות של אדם הם כחו וכן אמר בשמשון וגלחתי וסר ממני כחי, ואין להם סוף והם גדלים כל ימי חיי האדם. גם אחר מותו אם יעמוד במקום לח, וכל זה ירמוז לענפי השם ונטיעותיו וכחותיו שהם הויות דקות ופנימיות והן עשויות כעין חוטי שלהביות המתפשטות לכל צד ואין להם סוף ותכלית ואין להם קץ, על כן נצטוה לגדלם, הוא שאמר גדל פרע שער ראשו, והוזהר שלא יכרות אותם כי נזר אלהיו על ראשו, ואם יכרות שער ראשו שהוא דוגמת הנטיעות, יהיה כמקצץ ומפריד השם מענפיו ע"כ:

3ובאידרא ז"ל תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא וז' אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי כהאי עמרא כד איהו נקי דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביא בתקוניה אלא כלא על בוריה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי בחושבן קדוש וכל נימא ונימא להיט בח"י עלמין וכל עלמא ועלמא סתים וגניז ולית דידע לון בר איהו ולהיט לד' מאה ועשרים עבר ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממוחא סתימא דכתר ע"כ. א"כ לזה אמר קדוש יהיה גדל פרע, שיתן גדולה ומעלה לנימי דשערי דאינון בחושבן קדוש הנזכר. והוזהר מג' כנגד ג' עליונות, הוזהר מן התגלחת נגד הכתר כי נזר אלהיו על ראשו, ונזר הוא כתר. הוזהר מן הטומאה עד החכמה ששם היא הקדושה כמו שתמצא בזהר בכמה מקומות קדושה וטהרה קדושה היא בחכמה וטהרה היא בבינה. והוזהר מן היין נגד הבינה ששם יין המשומר,, והנזיר הוזהר מן סתם יין שאינו משומר, ולזה נאמר בכל אזהרה ואזהרה כל ימי, ביין אמר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגו'. ובתגלחת נאמר כל ימי נזרו תער לא יעבור וגו'. ובטומאה נאמר כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא: