שפתי כהן על התורה, במדבר ז:יב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 7:12
Open in the reader →1ויהי המקריב ביום הראשון נחשון וגו'. אמר ויהי לשון צער לפי שמתו שני סגני כהונה בני אחותו נדב ואביהוא באותו יום, ולזה לא נזכר בו נשיאות שאין שלטון ביום המות, ועוד לא נזכר לו נשיאות לומר שאע"פ שהמלכות הוא מזה השבט וראוי הוא שינהוג שררה בעצמו עכ"ז בערך הקב"ה אינו כלום, כמו שאמר דוד ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ולזה נאמר וקרבנו בוא"ו לומר כאילו הוא שני ולא ראשון. ובמדרש הוסיף ו' לנחשון רמז ליהודה שיצאו ממנו ו' צדיקים ונברכו כל אחד ואחד בו' מדות, בדוד כתיב יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר איש תואר וה' עמו, וכתיב בדניאל וחמו"ע ו' דברים ילדים אשר אין בהם כל מאום וגו', וכתיב בחזקיהו ו' מדות ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, וכתיב בדניאל די רוח יתירא ביה מפשר חלמין ואחוי חודן ומשרי קטרין וגו', וכתיב במלך המשיח ונחה עליו רוח ה' וגו', ע"כ. וכן בכולם נכתב עתדים ובנחשון אמר עתודים רמז ו' צדיקים שעתידין לצאת ממנו. ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, לפי שביום שני נברא גיהנם, ומי שהוא עוסק בתורה שהיא אש שנאמר מימינו אש דת, נצול מאש של גיהנם, ואמר נשיא יששכר לא הקדים הנשיאות כמו שאמר באחרים ביום השלישי נשיא, ביום הד' נשיא, מרוב ענותנותו לא רצה לקרוא עצמו נשיא אלא אחר הזכרת שמו, מפני כבוד התורה, ואמר הקריב את קרבנו לומר שזה ראוי להיותו ראשון אלא שחלק כבוד למלכות. ובמדרש בכל הנשיאים נאמר וקרבנו וכאן הקריב את קרבנו, שעל פי הדבור הקריב שבקשו שאר שבטים להקריב שהיו גדולים ממנו והכריעו אותו מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להתקרב לקרבן המזבח ולהקריב קרבנו, תדע לך שכך כתיב הקרב חסר יו"ד שהיה רחוק ונתקרב לבא, כל כך למה על שהיו יודעים בתורה שנא' ומבני יששכר יודעי בינה וגו':