שפתי כהן על התורה, במדבר ח:ז

1וכה תעשה וגו' והעבירו תער. לא אמר כמו שאמר במצורע וגלח את כל שערו כן יאמר כאן וגלחו את כל שערם מראשם ועד רגלם, אלא אמר והעבירו תער, לפי שבני לוי כלי חמס מכרותיהם שחמסו החרב בענין שכם שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו, לא אמר איש חרב אלא חרבו שלקחו לעצמן לפי שעה, לזה אמר להם אביהם כלי חמס, כשחטאו ישראל בעגל ובני לוי לא חטאו אמר להם כה אמר ה' שימו איש חרבו על ירכו וגו' אותה חרב שלקחתם לעצמכם, עתה יש לה צורך. והחרב היא מכחו של סמאל, ולזה אמר דוד המע"ה הצילה מחרב נפשי, שבה מטמא הבריות ועושה אותם אבי אבות הטומאה, לזה אמר והעבירו תער הוא הכח שקבלו מאיש שעיר בלקיחת החרב, זהו וכבסו בגדיהם, הבגד שבגדו בלקיחת החרב שאינה להם שהיא מכחו של סמאל. וכבר כתבנו בפרשת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה, שמיתת המשרתים בבית ה' אינה על ידי סמאל, כי כשאחד ממחנה המלך עשה עון שנתחייב עליו הריגה אין הורגין אותו ע"י הקוסטינר שהורג שאר בני אדם כגון הלסטים והגנבים, אלא יש אחר נכבד ממנו. תער, בגימ' הוא הכח שקבלוהו מסמאל עם ארבע מלות והכולל, ולזה והעבירו תער על כל בשרם, שלא ישאר אפילו שער אחת שגדל בחלקו דסטרא אחרא, כמו שאמר בזוהר על האשה הנדה שצריכה קודם שתטבול לחתוך צפרניה ושער ראשה שגדלו בימי טומאתה, ולאחר טבילה תשרפם, לא קודם, שעדיין לא יצתה מרשותו, ולזה עשאם סבלים נושאי המשכן להתיש אותו הכח. מבן שלשים שנה, בן ל' לכח. ומבן חמשים שנה ישוב, בן חמשים לעצה, שיושב בעצת הזקנים ואינו ראוי להיות סבל. וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ששי מהלכות כלי המקדש, ומבן חמשים שנה ישוב, אינו אלא בזמן שהיו נושאים המשכן, שאינה מצוה נוהגת לדורות, אבל לדורות אין הלוים נפסלים לא בשנים ולא במומין אלא בקול שיפסל קולו מרוב הזקנה, ע"כ. זה רמז למ"ש, לפי שבאותו זמן קבלו כח מסטרא אחרא, לזה יהיו נושאי המשכן להתיש אותו הכח. ולזה י"ח פעמים נזכרו הלוים בפרשה של קח את הלוים, לפי שהיו קרובים לסטרא דמותא, לזה נאמר י"ח פעמים הלוים ליתן להם חיות מסטרא דימינא, ולזה ניתנו לאהרן שהוא מסטרא דימינא שנאמר ואתנה את הלוים לאהרן ולבניו, ולזה והניף אהרן, שהעבד נקנה בהגבהה, כדי שיהיו קנוים לו ולא יערער עליהם סמאל לומר שהם מחלקו, וכנגד ג"פ שנטמאו בחרב, א' כשמלו אנשי שכם שמלו אותם בחרב שהאיזמל של מילה נקרא חרב שנאמר עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל וגו', ואחת כשהרגו אותם שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וגו' ויהרגו כל זכר, ואחת בעגל שנאמר שימו איש חרבו על ירכו וגו', וכנגד זה נאמר בהם ג"פ תנופה, ולזה אמר ג' פעמים והקרבת את הלוים לפני אהל מועד, וחזר והקרבת את הלוים לפני ה', והעמדת את הלוים וגו' ואחרי כן יבאו הלוים. ולזה נאמר בהם ג"פ טהרה, קח את הלוים וטהרת אותם, וכבסו בגדיהם והטהרו ואחרי כן וטהרת אותם:

2ורש"י ז"ל פירש ג' תנופות נאמרו בפרשה לפי שהלוים הם ג' משפחות קהת גרשון ומררי, ראשונה לבני קהת לכך נאמר בתנופתם לפני ה' לעבוד את עבודת ה', שהרי בני קהת הם נושאי המקדש ודברים המקודשים הארון והשלחן והמזבחות, וכתיב כי עבודת הקודש עליהם, שניה לבני גרשון לכך נאמר בה תנופה לה' שאף הם היו נושאים יריעות המשכן והקרשים הנראים בבית קדשי הקדשים ועבודת הקודש עליהם ג"כ, שלישית לבני מררי שהיו נושאים קרשי המשכן ועמודיו ואדניו שהן כלי הנחושת, והעלים ואמר בהם תנופה סתם ולא הזכיר לפני ה' ולא לה', ע"כ:

3ועוד יכולין לומר שהצריכם תגלחת לשנותם ולשנות צורתם שלא יהיו ניכרים לסטרא אחרא. והיתה התנופה ע"י אהרן ולא ע"י משה כדי שהיום ומחר לא יתגאו עליו לומר שהם נלקחו תחת הבכורות והעבודה היתה בבכורות א"כ הם ראוים לכהונה יותר ממנו, שהם לא היו בעגל ואהרן עשה העגל ועל ידו חטאו, לזה אמר והניף אהרן את הלוים, לומר שאינם נכנסים ללויה אלא על ידו, לזה אמר שיניפם ויגביהם כמו העבד שנקנה בהגבהה. זהו אומרו ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו לעבוד, לומר שהן כעבד שנקנה בהגבהה ולא יתגאו עליו כמו שעשה קרח. עוד היתה התנופה ע"י אהרן על דרך ויעקוד את יצחק, שהלוים הם מצד הגבורה ואהרן מצד החסד, וכדי שיהיה גובר החסד על הדין לזה אמר לאהרן שיגביהם מעל הארץ ויורידם, לומר שאין להם שום ישוב והעמדה אלא על ידו, ולזה היתה התנופה מעלה ומוריד ולארבע רוחות לומר שכל מקום שהם פונים יהיה מצד החסד, ולזה היו חונים סביב המשכן ואהרן ובניו היו עמהם מצד מזרח והכל ברמז, זהו והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו כעבדים לפני הרב: