שמלה חדשה י

1יתר דיני סכין סכין של משמשי ע"ז מותר לשחוט בו בהמה בריאה אף ע"ג דכל משמשי ע"ז אסורים בהנאה (כמ"ש סימן קל"ט) הכא ליכא הנאה דאע"ג דצריך הוא לבשר מ"מ עיקר השחיטה הפסד היא דבחיי' דמיה מרובים (רש"י) שעומדת לג' דברים לגדל ולמלאכה ולבשר ועתה אינה כי אם לבשר לבד ואינו אלא כמוכרה להפסיד ונ"ל דגם עוף מותר לשחוט אף על גב דאינו עומד למלאכה תרתי מיהא איכא ואסור לשחוט בו מסוכנת מדאורייתא דמתקן הוא ונהנה ונ"ל דה"ה כיוצא בזה כגון שהוא נגחן או שטיפולו מרובה משכרו וגידולו או דאייקר בישרא טפי מדמי רדיא בכל כה"ג שוה אחר שחיטה טפי מבחייו ומתקן הוא ואסור:

2סכין זה היינו שחתכו בו עצים שיקריב עליהם לע"ז כ"ש אם העצים עצמן תקרובת או איזה עבודה כמ"ש (לקמן סימן קל"ט) וכל כיוצא בזה משימושי ע"ז (גמרא) א"נ שחט בו לע"ז והכשירו כדינא משמנונית איסור שבו כמ"ש (לקמן סעי' ד') אבל אם חתך בסכין עץ שאחר כך ישפו אותו עץ להיות ע"ז לא נאסר הסכין דבשעה שחתך עדיין לא היה ע"ז ונ"ל דאם בחתיכה זו גמרה לע"ז דהיינו שנעשה העץ ע"ז נאסר הסכין בחתיכה זו דהשימוש והע"ז באים כא' וה"ל משמש לע"ז:

3אם עבר ושחט מסוכנת בסכין משמשי ע"ז אסורה בהנאה כל הבהמה עד שישליך לאיבוד כדי הנאה שבה דהיינו כדי שכר סכין לשחוט בו ואז מותרת אפי' באכילה ורוב גדולי הפוסקים משמע מדבריהם האיסור זה דאורייתא הוא ונ"ל דוקא כשהיה אפשר לו ליקח סכין אחר ולקח את זה שאז לא נהנה יותר מכדי שכר סכין אבל אם לא היה סכין אלא זה א"כ הנאתו מרובה וצריך להשליך מה ששוה עתה יותר מבחייה בהיותה מסוכנת שזו היא הנאת הסכין. עוד נ"ל דכל היכא דשרי על ידי הולכת הנאה לאיבוד שרי נמי למכרה לעכו"ם חוץ מכדי הנאת איסור שבו:

4אם רוצה לשחוט בסכין של נכרים (ט"ז וש"א) יגעילנו תחלה כדין הנעלה המבואר בא"ח (סי' תנ"א) כדי לנקותו מבליעת איסור שבו או ישחיזנה בשל נפחים ע"פ כולה עד שיסיר כל קליפת הסכין מב' צדדיו ואח"כ ישחוט ואם יש בו גומות אין מועיל לו הנעלה וצריך ליבון במקום הגומות כמ"ש בא"ח שם ומ"מ נ"ל דהגומות שבקתא אין מזיק לזה כלום כיון דלפי שעה משתמש לשחיטה ואינו מגיע להקתא והטעם דבעינן הכשר כזה (חולין דף ח' ותו' שם) משום דאפילו את"ל דהחמימות שיש בבית השחיטה בשעת גמר שחיטה אינו כרותח גמור מ"מ דוחקא דסכינא מהניא ליה לאותו חמימות קצת להבליע שמנונית שבסכין לבית השחיטה:

5ואם שחט בלא שום הכשר תחלה קולף ביה"ש ל"מ (הרשב"א ואחרונים) סתם סכינים דקיי"ל דסתמייהו השמנונית קרוש על פניהם דמתוך רוב תשמישו אין מנקין אותם היטב ואותו שמנונית נבלע בבית השחיטה אלא אפילו ראה שהיא נקי' או שהיתה חלקה שאין בה גומות ונעצה עשר פעמים בקרקע קשה שתיקון זה מועיל להעביר כל שמנונית הקרוש על פניו מ"מ נ"ל דבעי קליפה דחום ביה"ש עם דוחקא דסכינא מפליט מקליפת הסכין ומבליע בביה"ש:

6היכא דבעי קליפה (נ"ח ועיין סי' צ"א ס"ד באחרות) אי לא קלף ונתבשל או נצלה כך צריך ס' נגד הקליפה וקולף אח"כ אבל אם קלף אע"פ שלא היה בכל הנשחט ס' נגד הבליעה כשרה דאין הבליעה הולכת יותר מכדי קליפה:

7בד"א כשיודע שהסכין בן יומו דהיינו שנשתמשו בו באיסור תוך מעל"ע דה"ל האי קליפת ביה"ש איסור דאורייתא אבל בשאינו ב"י או שאינו יודע אם הוא ב"י דקי"ל סתם כלי' אינן ב"י וה"ל נטל"פ מ"מ כשרוצה לשחוט בו יכשירו לכתחלה כמו ב"י כמבואר ס"ד לא מבעיא סתם סכין דקי"ל דשמנונית קרוש עליו וא"כ ה"ל דאו' דכל דבר העומד בעינו אינו נפגם לעולם ע"י שהיי' שלא ישחוט בו בלא נקיון אלא אפילו ניקהו מהקרוש ע"י נעיצה כנזכר ס"ה ואין לחוש כ"א לפליטת הסכין דה"ל נטל"פ מ"מ הא מדרבנן אסור כל נטל"פ לכתחלה ובדעבד סתם סכין דסתמו אינו נקי בעי קליפת ביה"ש מדאו' דבלע שמנונית הקרוש עליו ונ"ל אפילו היה נראה לעין שנקי הוא מכל שומן יקלוף לכתחלה דיש לחוש שהיה שמנונית עליו ואינו ניכר אבל אם היתה חלקה שאין בה גומות ונעצה עשרה פעמים בקרקע קשה כמבואר כל דיני נעיצה (סימן קכ"א) ושחט בה א"צ קליפה דבדעבד נטל"פ מותר. ובשעת הדחק שוחט בה ע"י נעיצה זו לכתחלה כשאינו ב"י או שא"י וכל נעיצה י"פ הנזכר בסי' זה הוא י"פ דוקא (פר"ח וש"פ) ולא תשע ולא כמנהג העולם (בה"י) שנועצין ומניחין כך נעוץ בקרקע איזה זמן דזה לאו כלום הוא ונ"ל דבעל נפש היכא דאפשר יקלוף אפילו באינו ב"י ונעץ:

8אפילו לשחוט ע"מ לקלוף אסור בכל מקום שנתבאר לעיל שצריך קליפה מדינא דחיישינן שמא ישכח ולא יקלוף אבל במקום שא"צ קליפה כ"א לזהירות ולחומרא מותר לשחוט ע"מ לקלוף וקולף דהא אפילו ישכח ולא יקלוף לאו איסורא קאכיל דעבד:

9הדחת הסכין אינו מועיל כלום אפילו דיעבד דמתוך דוחקא דסכינא באיסור שחתך בו נדבק בו השמנונית ואינו יוצא כ"א בנעיצה:

10הגוים החותכין הקנוקנות שבביה"ש בסכיניהם תיכף אחר השחיטה א"צ למחות בידם דסמכי בהא אדברי המתירים מאחר שקשה להזהר מזה ועכ"פ צריך להדיח ולשפשף שם היטב בידים (ועמ"ש לקמן סעיף י"ד) :

11סכין ששחט בו טריפה אסור לשחוט בו מפני שמנונית טריפה שנדבק אסכין ויבולע לביה"ש עד שהדיח הסכין בצונן יפה שלא ישאר עליו שום שמנונית וינסה כשיתן מים על הסכין ויזובו מראשו לסופו ומסופו לראשו באין עיכוב שאז נודע שסר השמנונית או יקנח הסכין בבגד קשה תיכף אחר השחיטה בעודו לח קינוח יפה שישער באומד דעתו שנתקנח היטב וסר חלאתו ממנו ונהגו עתה לקנח הסכין תיכף אחר שחיטת כל בהמה בשיער הבהמה ודיו (יש"ש וב"ח וש"א) וחייב המורה להזהירם שיקנחו בהשערות היטב כנזכר לא דרך ארעי והטעם דסגי בהדחה או בקינוח (רש"י) הוא משום דהסכין קשה לבלוע ע"י רתיחת ביה"ש כ"א ע"י רותח גמור ולכן א"צ הגעלה (תו') וגם לא נעיצה משום דלא אידבק איסורא בהאי סכין כ"כ כסכין ש"ג שחתכו בו איסור הרבה ורותח גמור (ועיין עוד לקמן סעיף י"ט) :

12שחט בלא שום הכשר (כל האחרונים) יקלוף ביה"ש משמנונית שנבלע בו מהטיח אסכין ולא ישחוט בלא הכשר ע"מ לקלוף כמ"ש ס"ח (ב"ח) ובעופות לא נהגו לקנח אחר השחיטה דלא שכיח בהו טריפות ואם נמצא צריך קליפת ביה"ש למה ששחט אחר הטריפה בלא הדחה או קינוח (שם) וקינוח בנוצות העופות לא מהני דדבר קשה בעי':

13ואם שחט ג' בהמות או שלשה עופות ולא קנח הסכין ביניהם ונמצאו כולם טריפות אז אין מועיל הדחה או קינוח הואיל ונדבק שמנונית הרבה על הסכין וצריך לנעוץ הסכין י"פ כדינא ואי לא נעץ אף על פי שהדיח או קנח אחר כולם רק שלא הדיח או קנח בנתי' יקלוף ביה"ש ואם לא היה ג' טריפות רצופים רק שחט כשרות ביניהם ולא קנח בין השחיטות נ"ל לכתחלה ינעץ כדינא ובדעבד אי לא נעץ רק הדיח או קינח אחר כל הטרפות ידיח ביה"ש בשפשוף היטב:

14סכין ששחט בו כשרה או כשרות הרבה אע"פ שהוא מלוכלך בדם מותר לשחוט בו אחרת בלי שום הדחה (כל האחרונים) או קנוח הסכין דבלא"ה יש דם הרבה בביה"ש ודם הרבה על הסכין בשעת שחיטה ולא חיישינן לה דאיידי דטריד ביה"ש למפלט דם לא בלע דם כ"א שמנונית (כדלעיל ס"ה) וי"א ונ"ל דראוי שיזהיר כל אדם לבני ביתו שידיחו היטב ביה"ש אפילו לצלי הדחה מעליא שידעו באומד הדעת שסר כל הדבוק עליו בין דם בין שמנונית וכ"ש בעוף דלא נהגו השוחטים לקנח הסכין בין שחיטה לשחיטה כמ"ש סעיף שלפני זה:

15והשוחט כשירה ולא קנח הסכין ושחט אחר כך ולא יצא דם דקי"ל (בסימן כ"ח) דכשר וא"כ יש לחוש לדם שעל הסכין שנבלע בביה"ש כיון דלא טרוד להוציא דם ונלענ"ד דלכתחלה יקלוף הביה"ש היכא דאפשר:

16סכין ששחט בו כשירה (ש"ך דלא כלבוש) או כשרות הרבה ורוצה לחתוך בו רותח צריך להגעילו קודם (תוס' חולין דף ח) דמחמת רבוי דם שיש בביה"ש הסכין בולע דם ויפלוט ברותח ומ"מ אינו בולע יותר ממערה רותח על כלי לכן הכשירו ג"כ ע"י עירוי דהיינו שיערה על הסכין רותחין מכ"ר עירוי שלא נפסק הקילוח ואם לא הגעילו בין הדיחו בצונן או קינחו או נעצו עשרה פעמים ובין לא עשה בו שום הכשר וחתך בו רותח צריך לקלוף מקום החתך ונ"ל בדליכא הפסד גדול יש להצריך נטילת מקום וכל שכן בדלא קינח הסכין תיכף אחר השחיטה ולא הדיח:

17ואם תחב הסכין לתוך רוטב רותח בלא הגעלה נ"ל דצריך ששים נגד קליפת הסכין ונגד הטיח עליו עוד נ"ל פשוט דלא יחתוך בלא הגעלה על מנת לקלוף או יטול מקומו כמ"ש (ס"ח) . ופשוט דאם הסכין אינו ב"י והודח וחתך רותח א"צ כלום בדיעבד גם מותר לחתוך בכה"ג לכתחלה על מנת שיקלוף ואם אינו יודע אם הוא ב"י או לא ג"ל דיש לדונו כב"י מספיקא:

18בא לחתוך צונן בסכין ששחט בו כשרה או כשרות הרבה ידיחנו לסכין מדם אבל אקינוח בבגד קשה או שיער הבהמה לא יסמוך דאין מנקה כמו הדחה ונ"ל הטעם דל"ד למ"ש (לעיל סעיף י"א) דמהני קינוח לשחוט אח"כ משום דיש לחוש לסברת האומרים דדוקא לשחיטה מקילין משום דטרידי סימנים למפלט משא"כ לחתוך אח"כ אפילו צונן בעינן נקיון מעולה דהיינו הדחה ומ"מ נ"ל דהיכא דלא שכיח ליה להדיחו בקל יכול לקנח היטב בבגד קשה או בשיער הבהמה תיכף אחר שחיטה שעדיין לא נתייבש הדם אסכין ואוכל בו צונן אבל נתייבש בעי הדחה או נעיצה (ועיין לקמן סימן קכ"ב) ונ"ל דכל הדחת הסכין שהיא מדם א"צ לנסותו כמ"ש (סעיף י"א) רק משיצחצחו היטב באומד דעתו שסר הדם ממנו סגי:

19ונלע"ד דאם בא לחתוך רותח אחר שחיטת טריפה או לחתוך מאכל חלב רותח אפילו אחר שחיטת כשירה דיש איסור משום שמנונית ולא שריק מסכין כמו דם לא יגעילנו על ידי עירוי רק בעי הגעלה כדינא ואי לא עביד קולף הרותח מטעם סברת הפוסקים הנזכר בסעיף שלפ"ז דלדידהו בה"ש רותח ובולע סכין שמנונית מבה"ש רק דלא פליט כבה"ש משום דטרידי כו' ולצונן אחר שחיטת טריפה או חלב אפי' אחר כשירה אם שחט רק פ"א או ב"פ בסכין זה ידיחנו לסכין לא אמיסך וקינוח ובג"פ צריך נעיצה כדינא וכל הכשר לצונן שבב' סעיפים (ט"ז) אלו אם נחתך בלא הכשר מדיח הצונן ודיו ולא יחתוך ע"מ להדיח או אפי' לקלוף כמ"ש (ס"ח) וצונן חריף כגון צנון ושומים ובצלים דינו כשאר צונן לענין דם הטוח אסכין שדי בהדחת הסכין ואי לא הדיח או קינחו כנ"ל אין די בהדחת צונן (או"ה) רק בעינן קליפה או נט"מ כרותח אבל לענין שמנונית בעי נעיצה אפי' בפ"א ונ"ל דכל בעל נפש ידונו כרותח לכל דבר ותע"ב: