שמלה חדשה כח

1דין כיסוי הדם השוחט חיה או עוף צריך לכסות דמן לא שנא צדן עתה ל"ש היו מזומנים בידו שנאמר ואיש וגו' אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר ודרשינן בגמרא אין לי אלא אשר יצוד צידין ועומדין מאליהן מנין ת"ל ציד מ"מ א"כ מה ת"ל אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה זאת פרש"י כאלו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר עכ"ל (יש"ש פכ"ה) ואע"ג דמסקי' התם דהיינו לבריאים אבל ברורות אלו שאינן בריאים כ"כ צריכים להשמר שלא יסגף עצמו כלל מ"מ שמעינן מהאי קרא שעכ"פ לא יעדן עצמו בתפנוקים שהרי אין זה משמירת הבריאות:

2הכיסוי היא מצוה בפני עצמה ואין השחיטה תלויה בה לפיכך השחיטה כשרה אפילו הזיד ולא כיסה (ש"ך) אפי' להשוחט עצמו ואם העם פרוצים ולא מקיימים מצות כיסוי כראוי או שאין מברכין על הכיסוי אפילו רק אותו השוחט פרוץ במצוה זו יש לקנוס ולהלקות ולאסור הבשר על העובר משום מגדר מילתא:

3קודם שמכסה צריך לברך אקב"ו על כיסוי דם בעפר ואם לא בירך קודם כיסוי נ"ל דאין לברך אחר הכיסוי ובפעם הראשון שמכסה מברך גם שהחיינו אבל על השחיטה אינו מברך שהחיינו דמזיק לברי':

4כוי שהוא בריה בפ"ע והוא ספק חיה וספק בהמה וכן הנולד מחיה שבא על הבהמה דהוה ספק אי חוששין לזרע האב ודינו כחיה או אין חוששין וה"ל בהמה וכן מה שקורין פופלי או טור (יש"ש פכ"ה) או דוביא בכולן מכסה מספק ואינו מברך ואין שוחטין אותו ביו"ט שאם שחטן אינו מכסה דמן בי"ט (ש"ך בשם טא"ח) ואפי' יש לו עפר מוכן לכל צרכו אסרו חז"ל לכסות הספיקות ביום טוב מפני הרואים שיטעו ויאמרו הואיל שמטריחים לכסות בי"ט ש"מ דחיה היא ויבואו להתיר חלבו ומה"ט נ"ל דלא התירו ליתן הדם לתוך כלי שבו מעט עפר או מים עכורים כדי לכסותו בערב דכל שמקפיד בי"ט על כיסוי גזרו חז"ל משום התרת חלבו ואם אירע ששחט מניח הדם ובמוצאי י"ט אם רשומו ניכר יכסנו כמש"ל (סעיף י"א) (ועיין בא"ח סימן תצ"ח) ובחול אע"פ שמכסה הדם לא חיישינן לחלבו אמרינן דאפילו מספיקא טרחינן לכסות ומ"מ אם אפשר שישחוט עוף אצל דם הספק (ב"ה) אחר שחיטת הבופלי ויברך ויכסה שניהם עדיף טפי אבל ע"ג דם הספק לא דדלמא האי ספק בהמה הוא והוה הפסק בין דם העוף לעפר שלמטה ואם שחט העוף עליו (ע"ל סעיף י"ז) :

5והנולד מבהמה שבא על החיה נ"ל דאין לשחטו בי"ט ואם שחטו יכסה דמו ומיהו בין בי"ט בין בחול לא יברך על כיסוי:

6כיצד מכסה נותן למטה קודם שחיטה עפר תיחוח ולא שיהיה לח אלא שיהיה (סמ"ג) נפרד ואינו דבוק יחד דלא נקרא עפר כ"א שאפשר לימנות דכתיב אם יוכל איש לימנות את עפר הארץ וגו' ושוחט ע"ג עפר זה ומכסהו ג"כ בעפר תיחוח כזה ואם מצא עפר מונח יכול לשחוט לתוכו רק יזמינו בפה שיאמר קודם שחיטה עפר זה יהיה לי לצורך כיסוי הדם ואם שחט ע"ג עפר המונח כבר ולא הזמינו בפה ועדיין לא כיסה למעלה נ"ל דיש להחמיר היכא דאפשר לגרר הדם וליתנו לתוך עפר שהזמין ולכסותו בברכה ואם כבר כיסה למעלה פטור:

7יכסה בידו או בכלי אבל לא ברגליו שלא יהו מצות בזויות עליו (ב"ח ממשמעות הסמ"ג) ולכתחלה יכסה בקתא של סכין ששחט בו ואסמכיה אקרא ושפך וכיסה במה ששפך יכסה (ט"ז) ולא בראש הסכין שלא יפגימנו:

8שחט ע"ג קרקע שאינ' עפר נפרד ועדיין לא כיסה למעלה מגרר הדם ונותן עפר כמ"ש (סעי' וי"ו) ומכסה למעלה בברכה ואם א"א לגרר מ"מ מכסה למעלה בברכה ואם כבר כיסה למעלה (עיין לקמן סעי' י"ב) :

9מי ששחט הוא יכסה דכתיב ושפך וכיסה ונ"ל דה"ה העפר למטה יתן הוא או יזמינו בפה כמ"ש (סעי' ו') ואם לא כיסה וראה אחר חייב לכסות (ט"ז) בברכה (תוספתא) אפילו בי"ט (ועיין א"ח סי' תצ"ח) לענין כל דיני כיסוי ביום טוב דכתיב ואומר לבני ישראל אזהרה לכל ישראל ונ"ל דאם אחר שאינו שוחט מהדר לקיים מצוה זו יכול השוחט להרשותו דרך כיבוד לפרקים לכסות אכל למכור בדמים או לעשות שליח בשביל שלא לטרוח א"ע לא ואם אחר כיסה שלא ברצון השוחט (עיין ח"מ סימן שפ"ב) :

10שחט מאה היות או מאה עופות או חיות ועופות כיסוי א' לכולם ואם הפסיק (עיין סימן י"ט) :

11השוחט ונבלע הדם בקרקע אם רשומו ניכר חייב לכסות בברכה ונ"ל דיגרר קצתו אע"פ שבלוע בתוך הקרקע ויתננו ע"ג עפר נפרד ויכסה עפר למעלה דהא למטה ליכא עפר כ"א קרקע ודוקא שעדיין לא כיסה למעלה אבל אם כבר כיסה למעלה במקומו ולא גררו פטור:

12כסהו הרוח פטור מלכסות ונ"ל דדוקא כשכסהו הרוח בדברים שמכסין בו (ועיין לקמן סעיף כ"ז) וכן למטה היה כמו כן דברים שמכסין בו או שלמטה נבלע בקרקע אבל כסהו הרוח בדברים שאין מכסין בהם או שלא היה למטה דברים שמכסין בהם יש לגלותו ולגררו וליתן עפר למטה ומלמעלה ובלא ברכה ואם חזר ונתגלה מעצמו אחר שכסהו הרוח או ע"י אדם נתגלה אפילו כסהו הרוח מעיקרא בדברים שמכסים בהם יכסנו כדינו ע"י עפר מלמטה אם לא היה למטה דברים שמכסין ועפר למעלה בלא ברכה:

13אם ישראל כסהו כדינו וחזר ונתגלה בין מעצמו ובין על ידי מעשה פטור מלכסות ונ"ל דמ"מ אין לכסות במקום התורפה שעשוי להגלות גם אין לגלותו לכתחלה לצורך הדם רק דא"צ לשומרו גם מותר לנקר חצירו ואם נתגלה נתגלה ואם כסהו בדברים שאין מכסין דינו ככסהו הרוח:

14מים שנפל לתוך הדם ונתערב או נפל לתוך ימים בפעם א' אם יש בו מראה דם מכסה בברכה ואם נפל דם טיף טיף לתוך המים ונתבטל מראית הדם ואח"כ כשנתוסף הדם חזר למראה דם מכסה בלא ברכה ואפי' מכסה הכל אינו מברך:

15נתערב ביין אדום או בדם בהמה או בדם חיה טמאה או דם היקז של חיה רואין אם נתערב בכל כך מים היה ניכר מראית דם חייב לכסות בברכה ואם לאו פטור מלכסות (ש"ך) ואם נתערב לתוך היין או דם הנזכר טיף טיף שאלו היה מים לא היה ניכר הדם ואח"כ נתרבה עד שהיה ניכר מכסה בלא ברכה ונ"ל דאם נתערב בדם שחיטת חיה שכבר כיסה מקצת דמו שדמו הנשאר פטור מכיסוי כמ"ש לקמן (סעי' י"ט) אם היה מראיתו ניכר אם נתערב כל כך במים יכסה בברכה ואם לאו יכסה בלא ברכה:

16שחט חיה או עוף ושחט עליו בהמה או חיה ונתנבלה ויודע שנכסה כל הדם דלמטה ע"י הדם שעליו פטור מלכסות דכה"ג מסתמא א"א בגרירה ואם אינו יודע שנכסה כל הדם דלמטה יכסה בלא ברכה ואם יודע שנתערב יחד הדין כמבואר לעיל (סעי' ט"ו) :

17שחט בהמה ואח"כ חיה או עוף ע"ג ויודע שלא נתערב ונתבטל מכסה בברכה דאף ע"ג דמסתמא א"א בגרירה ליתן עפר למטה (גמ') כיון דהיה ראוי ליתן עפר למטה קודם שחיטה אינו מעכבת בו ואם אפשר בגרירה או לערבן באופן שחייב בכיסוי כמ"ש (סעי' ט"ו) בשחט בהמה ע"ג היה יגרור ויוציא דם החיה ויכסה ממטה ומעלה בלא ברכה ובחי' ע"ג בהמה יגרור דם החיה ויכסה ממטה ומעלה בברכה:

18דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אלא הוא חייב לכסותו בברכה וגריר ליה כדי שיתן עפר למטה ולמעלה ונ"ל דה"ה שיכול לרחצו במעט מים רק שלא יהיו מרובים שידחו מראית הדם ואם א"א להפריש הדם נ"ל דדם הניתז יכסנו במקומו בברכה שהרי יניחנו כך אבל דם שעל הסכין אם אין כאן דם הניתז ולא דם אחר יכסנו בלא ברכה שהרי אפשר שאינו כיסוי הואיל ועשוי להגלות כשירצה להשתמש בהסכין אא"כ רוצה לבטל שם הסכין בל ישתמש בו עוד וכן כשניתז על דבר שלא יניח שם מכוסה בעפר וא"א לגררו:

19ואם יש דם אחר א"צ לכסות הניתז ושעל הסכין שא"צ לכסות כל הדם ואפילו משהו די אלא שצריך ליזהר שיהיה מדם הנפש דהיינו מדם הקילוח וגם מדם הטיפין הבאים אחר הקילוח ולכן נ"ל דאם מכסה דם הסכין או הניתז כשאין דם אחר לא יברך אא"כ יודע שהוא מדם הנפש:

20השוחט לחולה בשבת אפי' יש לו דקר נעוץ דאין כאן כ"א איסור דרבנן לא יכסה (אחרונים בשם הר"ן) שחז"ל העמידו דבריהם להיכר שהוא יום אסור ואין מותר כ"א מה שהוא צורך החולה ובלילה אם רשומו ניכר יכסנו כדלעיל (סעי' י"א) ונ"ל דישחוט על צחיח סלע כדי שיהא קיים לערב ויוכל לכסות ואם יש לו עפר מוכן לכל צרכיו שאז אפילו איסור דרבנן ליכא נ"ל דיכסה בברכה:

21השוחט ונתנבלה או שנמצאת טריפה פטור מלכסות וכן חש"ו ששחטו ואין אחרים רואין אותן חזקה שחיטתן מקולקלת ופטור מכיסוי (ש"ך) ולא יחמיר לכסות במקום שא"צ לנקר חצירו דיאמרו הרואים שחיטה ראויה היתה ויבואו לאכול (ועיין סי' א') בדיני שחיטות חש"ו אימת הוה נבילה דאורייתא דכל שיש להסתפק יכסה בלא ברכה ואם אחרים ראו ששחטו כהוגן צריך הרואה לכסות בברכה (שם) וגדול שא"י ה"ש ששחט בינו לבין עצמו נ"ל דצריך כיסוי בלא ברכה (ועיין סימן ט"ז) וה"ה כאן:

22השוחט אע"פ שא"צ אלא לדם (ש"פ ותוספתא) או שוחט לנכרי ולכלבים חייב לכסות כיצד יעשה נוחר או מעקר כדי שיפטר מכיסוי:

23צריך לבדוק הסי' והסכין קודם הכיסוי שלא יבא לידי ודאי או ספק ברכה לבטלה וכן השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק הריאה ואם ימצא ספק טריפ' מכסה בלא ברכה וה"ה לכל פסול שהוא מחמת ספק (ש"ך) כגון שנמצא הסכין פגום אבל חתך כל המפרקת כיון דרוב הפוסקי' מכשירין אע"ג דאנו נוהגים להטריף כמ"ש (סי' כ"ד סי' ה') מ"מ מכסה בברכה ונ"ל דהזהיר להוציא ש"ש לבטלה ולבו נוקפו מלברך בכה"ג אין לכופו או להענישו כלל כל היכא דאסרי' במפרקת דיש לו על מה שיסמוך:

24(תשוב' צ"צ סי' קט"ו דלא כשער אפרים) השוחט עופות שמלעיטים ויש תקנה בעיר לבדוק הוושט יכסה קודם הבדיקה דכיון שאין השוחט בעצמו בודק יבא לידי התרשלו' ואתי למנועי ממצוה:

25מי שאין לו דברים שמכסין בהם לא ישחוט עד שיהיה לו ואם הולך במדבר או בספינה ואין לו במה לכסות שורף מטלית או שוחק דינר זהב ומכסה ואם לא שוה לו שחיטת העוף בהפסד הבגד שישרוף לאפר או הזהב שישחוק לו תקינו ליה רבנן לשחוט ולמצוץ הדם בבגד או בסנדל וכשמגיע למקום עפר יכבס במעט מים שלא יודחה מראית הדם או יגררנו אם אפשר ויכסה ונ"ל שלא יברך כ"א בשעת שמכסה אח"כ בעפר:

26השוחט חיה או עוף וכ"ש בהמה ולא יצא מהם דם מותרים:

27כל הדברים שהזרעים הנזרעים בהם מצמיחים הם בכלל עפר ומכסים בהם ואם אינם מצמיחים (תוספות וש"פ) אע"פ שמגדלים צמחים מאיליהם או כשנותנים צמחים ועשבים שגדלו כבר לתוכן הם מצמיחים אותו יותר לא מקרי עפר ואין מכסין בהם לפיכך מכסים בזבל וחול הדק מאוד עד שאין היוצא צריך לכותשו ולא אפילו (ב"י וש"פ ע"פ פי' רש"י) למעכו ביד להפרידו ובסיד שהוא נפרד וחרסית והיא מין סיד נפרד (פר"ח) או טיט שעושין ממנה כ"ח לבינה שכתשה ומגופה של חרס שכתשה ובשחיקת שאר חרס ובשחיקת אבנים ובנעורת של פשתן דקה דהיינו מה שמנערין מן הפשתן ובנסורת עץ שיוצא מן הנחתך במגירה ובשיחור הוא כתישת פחמין (רמב"ם) או פיח הכבשן וכחול הוא צבע שנותנין לתוך העין ובנקרת פסולים והוא מה שמנקרין עפר מן הרחיים:

28אבל אין מכסין באבנים ולא יכפה עליו הכלי ולא יכסה בזבל גס ולא בחול שצריך להפרידו ולא בקמח וסובין ומורסין ולא בשחיקת מתכת חוץ משחיקת זהב שנקרא עפר דכתיב ועפרות זהב לו וכל אלו שאין מכסים אם (אחרונים בשם רמב"ם) נשרפו ונדוכים לעפר מכסין בהם וה"ה עצים ואוכלים ובגדים אם נשרפו ונעשו עפר מכסים בהם דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת אלמא דכל הנשרף ונעשה אפר מקרי עפר:

29אין מכסין בעפר המדבר שהיא ארץ מליחה ואינה מצמחת ולא בעפר לח כגון מתונתא (פר"ח) כל דבר שמכסין בו ונפל מים עליו שהרי על ידי הליחות א"א להפרידן שיהיה עפר הראוי למנות וכן אין לכסות ברגבי אדמה כל זמן שלא כתשן שיהיו עפר מהאי טעמא וכן (גמרא פ' אלו עוברין) אין לכסות בטיט ולא בשלג ומותר לכסות (גמרא ס"פ כ"ה) בעפר הבאה מאסורי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו ונ"ל דכל הנהו דאין מכסין בהם אם עבר וכיסה בהם מגלה ומכסה כדינו ובלא ברכה: