סוד ישרים, ליל פסח כא

1רבן גמליאל הי' אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור. היינו הגם שעושה אלו המצות במעשה מ"מ מחויב נמי לומר אותם בפה שהוא הלבוש היותר אחרון גבי האדם כדאיתא בגמ' (ברכות ס"א.) פה גומר היינו שצריך האדם להראות גם על הלבוש אחרון הכרת זאת הישועה. ואלו הן פסח וכו' על שום שפסח הקב"ה וכו' היינו שהישועה הי' באורח דילוג והוא כמו שמצינו גבי אדם שיכול ע"י תשובה להתקרב עצמו להשי"ת באורח דילוג כדאיתא בזוה"ק (חי' קכ"ט.) זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבן לגבי קב"ה מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קב"ה בכמה שנין וכו' היינו כי הבעל תשובה ע"י שמכיר שכל ימי ההסתרה שעברו עליו מלפנים הי' לגמרי בטעות ועכשיו חפץ בכל לבו לחזור כדאיתא במדרש (רבה ואתחנן) כלום לבית אביכם אתם חוזרים ומפאת זה מתקרב עצמו בחילי יתיר בלי שום הדרגה כן האיר השי"ת מצדו זאת הישועה בחילי יתיר כביכול בלי שום הדרגה וזה הי' באורח דילוג מצד השי"ת:

2ומצה רומז על אורח דילוג מצד ישראל וזהו מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ וכו' היינו שלכך האיר השי"ת לישראל באורח דילוג משום שנמצא בישראל ג"כ עבודה באורח דילוג כי הרי אף שהי' במצרים בגודל ההעלם ובהסתר חזק מ"מ האמינו מיד כדכתיב ויאמן העם (שמות) ומפאת זאת האמונה פשוטה אף שהי' עדיין משוללי ברירין בכל זאת האמין להם השי"ת ג"כ שיבררו א"ע אח"כ כדכתיב (שמות) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו':

3מרור על שום שמררו את חי' אבותינו וכו' בעבודה קשה וגו'. היינו יען שהי' מעיקים מאד את ישראל בשעבוד קשה כדכתיב (זכריה א׳:ט״ו) אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה זאת בעצמו הי' סבה להתקרב הישועה אפילו קדם זמנא: