תעלומות חכמה על קהלת ט:ב

1הכל כאשר לכל. זהו תשובה על הטוב שעושה הרשע ולמה לא יוליכהו בדרך שרוצה לילך למען יאבד הרשע ברשעתו ואמר הטעם שהוא משום שאדם הראשון היה כללות של כל הנשמות ועירב טוב ברע. ולכך לפעמים יש ניצוצות קדושות שנבלעים ברשעים כמבואר בגלגולים והניצוץ הקדוש מכריח אותו לפעמים להדבר הטוב ההוא. וזהו אמרו הכל כאשר לכל. היינו כל המעשים שנעשו על ידו לא למצוה יחשב להרשע כי עשאו בהכרח מחמת שהניצוץ מכריחו ולא בבחירתו (ואמר הכל כאשר לכל. כי מלת כל מרמז אל אדם הראשון שהיה כללות הנשמות ומכונה בשם כל. וזהו שאמר אשר לכל. כלומר בסבת הכל שהוא אדה"ר. והוא סבת הכל מקרה אחד שעשם שמקרה קרה לצדיק שנבלע בו ניצוצות מכחות הטומאה כן קרה לרשע שנבלע בתוכו ניצוצות קדושות כמבואר בגלגולים) לטוב ולטהור. זה משה שנקרא טוב כמ"ש חז"ל טוב זה משה. ונקרא ג"כ טהור שהיה טהור מעכירת החומר שלא אכל מ' יום. ועם כ"ז בא לכלל כעס בא לכלל טעות עד שעשה חטא שנתחייב עונש מניעת כניסת ארץ בהעונש כמו העונש אשר נתחייבו המרגלי' שלא יכנסו לארץ וכינה אותן בשם טמא:

2ולזובח ולאשר איננו זובח. כי מבואר בגלגולים פרק ל"א כי בסבת קין והבל שגרמו פגם יותר מאדה"ר לזה הנשמות הנמשכות מהן יש להן שני פגמים וצריכין תיקון רב ולזה הוכרח הקב"ה לעשות המות בהכרח ע"ש. והנה הבל נקרא בשם זובח שהביא מבכורות הצאן וחלביהן. וקין נקרא בשם איננו זובח. ולזה ולאשר איננו זובח. כלומר בסבת קין והבל. לכך המקרה המות שוה לגמרי בשניהם וזהו שאמר כטוב כחוטא. כלומר ולכך הוא כטוב כחוטא. היינו ששוה הטוב להחוטא במקרה המות כטוב כחוטא בכ"ף. לומר שמקרה המות שוה ממש. דכל שנכתב בשניהם כ"ף מורה ששניהן שווי לגמרי כמו (כעמי כעמך) כטוב זה משה. שמשה נקרא טוב יש לו מקרה מות:

3כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא. כלומר לא לבד מקרה המות שוה לצדיק גמור ולרשע גמור אלא אפי' שאר יסורי' הגדולים לפעמים יקרה לצדיק כמו לרשע כמ"ש רש"י בשם המדרש דהנשבע זה צדקיהו. ואשר שבועה ירא זה שמשון ששניהם מתו בניקור עינים: