תולדות יצחק על התורה, דברים לב:א
תולדות יצחק על התורה · Toledot Yitzchak on Torah, Deuteronomy 32:1
Open in the reader →1אז"ל בסיפרי גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד ויש בה לעולם הבא והיא נחלקת לו' חלקים וחכמים חלקום ונתנו הסימן להם הזי"ו לך וכל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב חוץ מהאזינו דאמרינן בפ' הקורא את המגלה שמתחילין בסימן הזי"ו לך והטעם שפוסקין בעניינות אלו מפני שהיא תוכחה לפי שיחזרו העם בתשובה והטעם שנתנו חכמים סימן להפסקות פרשה זו יותר משאר פרשיות התורה כדי שלא יתקוטטו עם ש"צ העולים לקרות מפני שהם הפסקות רעות ועוד טעם אחר לפי שעתה אנו תלויים בדין והאשה כשהיא בימי לידה אומרין לה השם יאיר לך וכן האדם שהוא בצרה אומרים השם יוציאך לאורה לכן לקחו לסימן טוב הזי"ו לך כלומר זיוו והודו ואורו של הקב"ה יבא לך והשם יאיר לך. ועוד טעם אחר שזאת הפרשה נחלקת לששה חלקים לפי שכל חלק מאלו הששה חלקים מדבר בדבר מיוחד. החלק הראשון מדבר בטובות שעשה הקב"ה עמהם מצד שהם אדם לא מצד ישראל שאמר הלא הוא אביך קנך פירוש שבראך הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם בבני מעים שאם יתהפך אחד מהם ימות ע"כ הה"א. ובזיי"ן שהיא מזכור ימות עולם סיפר הטובות שעשה עם ישראל במדבר וקודם המדבר מצד שהם ישראל וזהו שאמר בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' וגו' ימצאהו בארץ מדבר. והיו"ד סיפר הטובות שעשה עם ישראל מצד שהם ישראל בארץ ישראל לא במדבר כמו בזיי"ן וז"ש ירכיבהו על במותי ארץ שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות והיא ארץ מקנה וז"ש חמאת בקר וגו' וישמן ישורון שם בארץ ישראל. והוא"ו שהיא וירא ה' וינאץ הוא העונש שנתן להם הקב"ה לפי שהיו כפויי טובה ששמנו ובעטו וז"ש וינאץ מכעס ויאמר אסתירה. והלמ"ד סיפר שאע"פ שהקב"ה נתן להם עונשים היו סכלים ורשעים ולא חשבו שבכוונת מכוון באו להם הרעות והעונשים רק במקרה. וז"ש לו חכמו ישכילו זאת איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וגו'. והכ"ף מספר העונש שיתן השי"ת לעע"ז בעבור הרע שעשו לישראל וזהו בזמן הגאולה וז"ש כי אשא אל שמים כלומר אני נשבע בשמים וגם בכתרי ואמרתי חי אנכי שאשנן כלי זיין שלי ואני לוקח הכלי זיין בידי וז"ש ותאחז במשפט ידי שאשיב נקם לצרי וגו' עד כי בראשו יפרע לו האויב ועוד נ"ל שבכל א' מאלו החלקים יש תוכחת חוץ מחלק הששי שהוא נחמה לישראל ועונש לעע"ז אם בחלק הא' בראשונה עשה הקדמה כמו שאפרש והוכיח להם במ"ש הצור תמים וגו' שחת לו לא בניו הליי' וגו'. ובחלק הב' יש תוכחה במ"ש ה' בדד ינחנו בתנאי שלא יהיה עם ישראל אל נכר כלומר יצר הרע ועוד שכיון שעשה להם טובה ראוי שיהיו כבני האל ית' ולא עשו כן. ובחלק ג' אמר תוכחה וישמן ישורון ויבעט. ובחלק ד' מבואר הוא כי דור תהפוכות המה וגו' והלמ"ד לו חכמו ישכילו זאת היא תוכחה שהיו סכלים ולא השגיחו שירדוף אחד מהאומות לאלף מישראל וכן לעת תמוט רגל ישראל כי קרוב יום אידם. והחלק הששי אין בו רק נחמה והוא כי ידין ה' עמו ולכך חלקום לו' חלקים שכל חלק מדבר בענין בפני עצמו ובכל חלק תוכחה חוץ מחלק ששי. ואחר שביארתי אלו הו' חלקים בכלל אבאר אותם בפרט החלק הא' התחיל ואמר האזינו השמים ואדברה וגו' הטעם שקרא לשמים ולארץ לפי שכל קיום וחזוק הנעשה בין הכתות ראוי שיהיו העדים מתיחסין ודומין אל בעלי הדבר וכאן השי"ת שהוא קיים לעד היה מקיים ברית עם ישראל שהם הווים ונפסדים לקח מרע"ה להעיד ביניהם את השמים שהם קיימים באיש כשם שהוא נצחי ואת הארץ שחלקיה הווים ונפסדים ואינם קיימים אלא כאומה שהוא במין ועוד שאם יזכו העדים יתנו שכרם ויתנו מטר בעתו והארץ תתן יבולה ואם יתחייבו יד העדים יהיה בהם ועצר את השמים והאדמה לא תתן יבולה ויש להקשות ג' שאלות א' למה דבר בנסתר עם הארץ באומרו ותשמע ודבר בנמצא עם השמים באומרו האזינו הב' למה אמר לשון דיבור בשמים ואמירה בארץ הג' כאז"ל למה אמר האזנה בשמים ושמיעה בארץ ועוד למה ישעיה אמר בהפך. והתשובה לראשונה כי דיבור הוא לשון קושי כמו דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות ואמירה לשון רכה דכתיב כה תאמר לבית יעקב ונתן לנו מרע"ה מוסר שלא נעשה כהמוניים הפחותים שעושין חנופה לעשירים ומבזים לעניים אלא בהפך. ולב' ג"כ הורה לנו שלא נדבר בפני האדם טוב ממנו לומר צדיק אתה ושלא בפניו דברים רעים אלא בהפך ולכן בשמים שדבר לנכח דבר בלשון קושי ולארץ שדבר שלא לנוכח בלשון רכה. לג' אז"ל משה שהיה קרוב לשמים אמר האזנה בהם ובעבור שהיה רחוק מן הארץ שמיעה וישעיה היה בהפך שהאזינו הוא מלשון אוזן שהוא קרוב לאוזן: