תולדות יצחק על התורה, דברים לג:ג

1אף חובב עמים יאמר אף אוהב את ישראל שהוא עמים רבים שנאמר אחריך בנימין בעממיך:

2כל קדושיו של ישראל בידיך הם הלוים כי הקרבתם אליך להיות חונים סביבות האהל:

3והם תוכו לרגליך יאמר שהם מוכים בכל מכה במדבר וללכת אחריך בכל אשר תלך לא יחושו לרעב ולצמא ומכת נחש שרף ועקרב רק יצאו לרגליך ואחריך ירוצו כענין שנאמר זכרתי לך חסד נעוריך וישא דבריך על שפתיו ויהגה בהם תמיד ויאמרו תורה צוה לנו משה והיא מורשה לעולם. ועוד יאמרו שהיה השם למלך על ישראל בהתאסף ראשי זקנינו ושופטינו וכל שבטי ישראל שכולנו יחד קבלנו מלכותו עלינו לדור ודור ואנחנו חייבין לשמור תורתו ומלכותו לעולמים או שחוזר למשה ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל ונ"ל שיש להקשות עליו ה' קושיות הא' איך אמר הופיע מהר פארן שמהר פארן הופיע עליהם לראות מה הם צריכים שידוע הוא שהנס היותר גדול שנעשה להם במדבר היה המן מ' שנה ואין להם נס שכ"כ היו צריכים לו כמוהו וא"כ בו הופיע עליהם ואם כן איך אמר שמהר פארן הופיע והלא המן במדבר סין ניתן כמו שאמר ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני בט"ו לחדש השני לצאתם מארץ מצרים וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע וגו' ואמר בסמוך ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו' וא"כ איך הופיע ממדבר פארן לא הופיע רק ממדבר סין וכן עמוד הענן ועמוד האש מיד הופיע להם בצאתם ממצרים כמו שאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש וגו' וא"כ ממצרים הופיע להם ומפרשת אלה מסעי נראה שהיו מסעות רבות בין מדבר סין למדבר פארן שאמר שם ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה וגו' ויחנו באלוש וגו' ויהיו ברפידים ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני וכתיב בפרשת בהעלותך ויסעו בני ישראל ממדבר סיני וישכון העם במדבר פארן א"כ מסעות רבות בין מדבר סין למדבר פארן ויהיה מה שיהיה לא הופיע אלא ממדבר סין ולא ממדבר פארן. וא"ת שהנס הוא התמדתם זמן רב ולכך לא הזכיר תחלת היותם א"כ יותר נס היה בשעיר בשנת המ' והיה לו לומר הופיע עד הר שעיר ועוד יש להקשות להר"מ שלפי פירושו היה לו לומר ה' מסיני בא והופיע מהר פארן וזרח משעיר למו שהר פארן היה בתחלת המ' וזריחת שעיר היה בסוף המ' ולמה לקחם למפרע ועוד שמה סדר הוא זה התחיל לדבר בענין מתן תורה ודילג לזריחת שעיר בסוף המ' וחזר למדבר פארן ואח"כ חזר לדבר בענין מתן תורה באומרו ואתא מרבבות קדש היה ראוי שיסיים ענין מתן תורה ואח"כ יאמר הופיע מהר פארן וזרח משעיר למו. ועוד שכל זה אינו אלא שמזכיר חסדי הש"י עמנו ולא צדקותינו ואם כן איך הקדים זה לומר שראויים לברכה וא"ת שבא לומר לנו לא לחנם עשה הקב"ה כל זה עמהם ולא עם שאר אומות אלא בעבור אבותם או בעביר זכותם הפך הוא שאמר וזרח משעיר למו ולפי דעת הרמב"ן ר"ל שמשעיר בשנת המ' זרח להם אבל מפארן שהוא בתחלת המ' עד עתה נתנדה העם ולא היה הדבור אל משה ואם כן הפסוק הזכיר רשעותם באמרו משעיר שהוא שנת המ' זרח אבל קודם לא זרח ולא היה ראוי שיאמר הכתוב אלא וזרח למו ולא יאמר מאי זה מקום ועוד לפי פירושו איך יתיישב מלת אף שאם יאמר למעלה שהקב"ה חבב לאומה אחרת יאמר אף חבב לישראל שהם עמים רבים אבל למעלה לא הזכיר אלא החבה שחבב הש"י את ישראל ואיך יאמר ג"כ חבב את ישראל שהם עמים ואיפשר להתיר אלו הקושיות אבל בדוחק ורז"ל אמרו שכוונת הפסוק ה' מסיני בא יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כמו חתן היוצא להקביל פני כלה שנאמר לקראת האלהים וזרח משעיר למו שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו וכן לישמעאל וגם על רבותינו ז"ל יש להקשות שלא מצאנו רמז במתן תורה לזאת ההליכה וראוי היה שיהיה בה רמז ועוד שאם כן מה הופעה היא זו ומה זריחה היא זו לא היה לו לומר אלא והלך לשעיר והלך לפארן ועוד שלפי פירושם נראה שהלך לעשו וחזר לישראל ואח"כ חזר לישמעאל ואח"כ חזר לישראל שכן אמר ה' מסיני בא שהלך לישראל וזרח משעיר למו כלומר שכאשר לא רצו בני עשו לקבל אותה בא לישראל וכן פי' הרמב"ן על רבותינו. וא"כ יש להקשות למה צורך כל אלו החזרות ילך מיד לישראל ואח"כ לאומות או לאומות ואח"כ לישראל והנ"ל בתירוץ אלו הקושיות לראשונה שאין כוונת רבותינו שהלך ממש או ששלח אלא שאחר שהאומות ראו הנסים גדולים שנעשו לישראל שלא שמעו מעולם ולא ראו ועשרה מכות וקריעת הים כמו שאמר שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת וגו' הראוי היה שיבאו כולם לחסות תחת כנפי השכינה ולקבל התורה וזה היה פתח גדול להם ולא רצו וזהו שאמרו שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו וכן לישמעאל ולא אמרו ששלח או שהלך אלא שפתח לומר פתח גדול ניתן להם לשיקבלו את התורה ולא רצו ונ"ל שכוונת הפסוק לדעת רבותינו ה' מסיני בא לתת התורה לישראל ולכל מי שיבא והקב"ה הזריח לישראל זריחה גדולה מצד שעיר כי זכות גדולה וזריחה גדולה לישראל שעשו אחיו לא קיבל התורה וישראל קבלוה וכן הופיע והזריח לישראל מצד ישמעאל שלא רצו לקבלה כי זה תפארת גדול לישראל ומעלה גדולה ולכך הזכיר זריחה בשעיר והופעה בפארן שמאברהם כל זמן שהולך יותר ומקרב לשנים עשר שבטים יותר שלמים היו וא"כ ממי באה יותר מעלה לישראל משעיר או מפארן משעיר שהיה קרוב יותר אל השלימות ועכ"ז לא קיבל. ובזה יותר ספק אחד במאמר מדוע לא הזכיר שאר האומות שלכל האומות הלך כמו שכתב הרמב"ן וכן ראוי אלא הטעם שמשאר האומות שלא קבלו התורה לא היה זריחה לישראל שאינם מזרע אברהם ממי באה הזריחה מזרע אברהם ובזה לא יקשה למה כתב זריחה והופעה וג"כ מלת למו אינה קשה והנכון בעיני שמשה אדונינו היה לו שנאה גדולה עם ערב רב לפי שלסבתם לא נכנס לארץ כמו שתמצא בענין מי מריבה שלעולם לא הזכיר אלא העם כמו שאמר שם וישב העם בקדש ואומר בסמוך ויקהלו על משה ועל אהרן פי' העם הנזכר ואמר וירב העם עם משה ויאמרו ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה' וממנו אין חשש כ"כ אבל למה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם ולכך דיבר בזדון כנגדם ואמר שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים ואחריהם ג"כ רבו בני ישראל אבל הם היו לעו' המתחילים המריבה ולז"א וזאת הברכה אשר בירך משה שהוא מקושר עם מה שאמר למעלה כלומר בעבור שנענ' בעבור הערב רב לז"א וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים את בני ישראל סמוך למיתתו ולא בירך לערב רב שלסבתם מת כי לא כהתה עינו ולא נס ליחה וקשים גרים לישראל כספחת ולז"א וזאת בו"ו ורצה לתת סבה שישראל היו ראויים לברכה ולא הערב רב ואמר ה' מסיני בא וגו' כלומר ידוע שהגיע מעלת הנבואה לכל אחד כפי מעלתו. ולכך אמר ה' מסיני בא לתת תורה לישראל וזרח בנבואתו יותר ממה שזרח לשעיר הוא עשו שהיו מעורבים שם למו לישראל וכן הופיע בנבואתו יותר מפארן וק"ו מלשאר אומות שאלו זרע אברהם ואם אתא הקב"ה לתת תורה הסבה היה בעבור רבבות קדש שהם ישראל וכן אמר משה שובה ה' רבבות אלפי ישראל ויהיה מם מרבבות כמו מחטאת נביאיה שהרצון בו בסבת חטאת נביאיה ומימין תפארתו היתה האש דת למו לישראל וברצון טוב יותר מלערב רב ואף אם חבבת לעמים שהם ערב רב לתת להם התורה כל קדושי ישראל בידיך יותר קרובים אליך והם ראויים לכך שהם הוכו במצרים בעבורך וערב רב לא הוכו וישראל ג"כ אומרים כן וישא דבריך על פיו ואומרים תורה צוה לנו משה לבד ולא להם ומורשה למי שנקרא קהלת יעקב ואומרים ג"כ ויהי בישורון לבד הקב"ה מלך כשנתאספו ראשי ישראל וזקניהם יחד עם כל שבטי ישראל ולזה קראם כאן ישורון שהוא לשון ראייה שראו בסיני השכינה שלא נגלה אלא בעבור זרע ישראל: