תולדות יצחק על התורה, שמות יח:ג
תולדות יצחק על התורה · Toledot Yitzchak on Torah, Exodus 18:3
Open in the reader →1אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי וגו' יש בזה ספקות: הספק הא' אין כאן מקום זכירת בני משה וגם לא הסבה אלא כשנולדו לו: הספק הב' למה לא הזכיר שם אלהים בגרשון כמו שהזכירו באליעזר שאמר כי אלהי אבי בעזרי כמו שעשה יוסף שנא' ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים וגו' ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים וגו' הנה הזכיר בשני בניו שם אלהים וכל שכן משה שהיה לו לזכור שם אלהים בשניהם: ספק הג' הנה שהזכיר שם אלהים באחד ולא באחר היה ראוי שאותו שהזכיר בו שם אלהים יהיה בבן הראשון שכשנולד הראשון כבר נעשה לו נס ההצלה ויקרא הראשון אליעזר כי אלהי אבי בעזרי וגו' ושם הב' גרשום כי אמר גר הייתי: הספק הד' למה אמר ושם האחד אליעזר היה ראוי שיאמר ושם השני אליעזר כמו ביוסף שאמר ואת שם השני קרא אפרים. והיתר כל אלו הספקות לפי דעתי שהיה מנהג בדורות ההם שכשאיש מאומה אחת נושא אשה מאומה אחרת חולקים הבנים לוקח הבעל הבן הראשון ומנהיג אותו כפי דתו ומנהג אומתו ולוקחת היא הבן השני ומנהיגה אותו כפי אומתה ולפעמים עושים גם כן בשמות ולזה אמר ביהודה ותלד בן ויקרא את עשו ער אמר כאן ויקרא לשון זכר לומר לך שיהודה קראו כן ואמר עוד ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן ואמר ותקרא לשון נקבה שהיא קראה לו כן ואמר עוד ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה לשון נקבה שאשתו קראה שמו שלה והיה ראוי שיהודה יקרא שמו שלה כפי זה הדרך ולא היא לזה השיב הפסוק הטעם שלא קרא יהודה לבן השלישי שם לפי שלא היה הוא במקום שנולד אלא בכזיב וכן נוהגין עוד היום הגוים שהבן הראשון מכני' כנוי משפחת האב והבן השני מכנים לו כינוי משפחת האם ולכן מאלו הב' בנים האחד נימול והאחד אינו נימול אלא שהיה ראוי שהראשון יקחהו משה להנהיגו כפי דתו והשני תקחהו היא להנהיגו כדת שלה משה ימול הראשון וצפורה לא תמול השני אחר שמשה הבעל אבל לפי שצפורה היתה אז גדולה במעלה ממשה שאביה גדול רצתה היא לקחת הראשון ושלא יהיה נימול בעל כרחו ולכן אמר משה כמתנצל למה לא מל אותו ואמר כי גר הייתי בארץ נכריה ולא היה לי יכולת למולו שצפורה אשתי לקחתו לעצמה. ובזה הותרו כל הספקות אם הספק השני למה לא קרא לגרשום בשם אלהים לפי שלקחו צפורה לעצמה להנהיגו כפי אומתה ואיך יזכיר בו אלהים וגם הספק הג' שהיה ראוי שאותו שהזכיר בו שם אלהים יהיה הראשון היה אנוס ולא יכול לה. וגם הותר הספק הרביעי שאם היה אומר ושם הב' אליעזר היה נראה שהוא לבדו היה מושל בשני הבנים או היא לבדה ואינו כן שהוא מושל באחד ולזה לא אמר שני שאינו שני אלא הוא ראשון לו. ובזה גם כן הותר הספק הא' שאין כאן מקום זכירת השמות אלא בשעה שנולדו שהכוונה בזה שאע"פ שבשעה שנולדו היה משה קטן המעלה שהיא לקחה הראשון לעצמה שלכן לא הזכיר בו שם אלהים לפי שאשתו מושלת עליו עכשיו באה היא וגם שני בניה וגם יתרו גדול הדור להשפיל עצמן לפני משה ומנהגו ודתו ולא עוד אלא אל מדבר שמם והנה הותרו כל הספקות. ונ"ל עוד שבבן שהיה לו יכולת עשה יותר ממה שעשה יוסף וכן ראוי שיוסף הזכיר בשני בניו שם אלהים אבל לא תוך שם בניו שמנשה אין בשם עצמו שם אלהים וכן אפרים אבל אליעזר יש בו שם אל ולא עוד אלא גם ענין הנס שאמר עזר לומר האל עזרני וזהו שבבן הזה שהוא שלו רצה להנקם מאשתו ולעשותו כולו לש"י וזהו שאמרו רבותינו ז"ל במסכת בתרא לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יונתן ואהרן שנשא אלישבע בת עמינדב יצא ממנו פינחס וזהו ענין חשוב אצלי: