תולדות יצחק על התורה, שמות כג:כ

1הנה אנכי שולח מלאך בזה יש שלשה ספקות אחת הנה ע"ז היא היותר חמורה שבכל המצות ומי שמשתחוה למלאך עובד ע"ז וא"כ איך צוה ושמע בקולו ועוד איך אמר אל תמר בו שהרי אמר לא יהיה לך אלהי' אחרים והם מלאכים שנקרא אלהים שנאמר הוא אלהי האלהים וז"ש אשר בשמים ממעל ואז"ל ממעל לרבות מלאכי השרת ואמרו כן לפי שמיותר ממעל שידוע הוא שהשמים הם ממעל וא"כ איך אמר ושמע בקולו אל תמר בו. שנית איך אמר לא ישא לפשעכם ופרש"י שליח הוא ואין בידו לסלוח. ויש להקשות אף שאין בידו לסלוח הקב"ה יסלח. שלישית שבפרשת כי תשא אמר הפך ממ"ש כאן שבכאן אמר כי לא ישא לפשעכם ונראה מכאן שהמלאך לא יסלח אבל הקב"ה יסלח א"כ הש"י מלא רחמים והמלאך לא ובהפך זה אמר שם ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך נראה שהקב"ה לא ירחם ולא יסלח והמלאך יסלח. תשובה לאלו הג' שהקב"ה אינו צריך הכנה לפעול מה שירצה רצוני שאפילו לא יהיה האדם מוכן לנבואה הקב"ה ידבר לו וכן בכל דבר שאם ישראל יעלו למלחמה בלא חרב וכידון ינצחו וכיוצא בזה אבל המלאך צריך הכנה ונ"ל שהטעם בזה לפי שכמו שהקב"ה ברא העולם בלא הכנה שהרי בראו אחר האפס המוחלט כן יעשה כל זמן שיחפוץ לעשות פעולות בזולת הכנה במתפעל אבל המלאך אינו כן ועוד שכשהפעולה הוא ע"י אמצעי אותה הפעולה קבל המתפעל מצד יחס שיש בין פועל למתפעל והיחס הוא ההכנה שיש במתפעל וכשנתבטלה ההכנה נתבטלה הפעולה אבל הקב"ה אין יחס בינו לבינינו ואין יש הכנה שתספיק למתפעל לקבל הפעולה ואם פועל הש"י בנו הוא על דרך נס ולזה אנו אומרים עשה למענך אם לא למענינו אבל המלאך אינו כן הרי הקדמה אחת. הקדמה שנית שידוע שיותר עונש חייב מי שחוטא כשהמלך במדינה מכשאינו במדינה ואינו חייב כל כך עונש מי שחוטא במדינה ששוטר המלך בתוכה הנה יש יותר עונש כשהמלך בתוכה ויותר רחמי' כשהשוטר בה. ומצד אחר הוא יותר טוב כשהמלך בתוכה שאם יחטאו בענין המלחמה ובסדורה המלך יצילם שיש לו המון רב להציל והשוטר לא וכן פן אכלך ולא ישא לפשעכם מתנגדים אבל על כוונות שונות פן אכלך הוא על צד העונש ולא ישא לפשעכם הוא על צד הפסד סידור המגיע ממלאך פירוש שבהיות ישראל נהוגים מהש"י אם ימרו דברו יש חומרא שראויים לעונש כליון ויש קולא שאם יסלח השם יתברך יהיה הנהגתו מסודרת כבתחלה שהשפעים הבאים מהש"י בלי אמצעי אין צריך הכנה והש"י שלח מלאך לשלא ישיגם כליון על צד העונש אבל הודיעם שצריכים לקבל הנהגת המלאך וזה הוא שאמר שמע בקולו ואין זה בענין מצות שאינו אלוה אלא אם במשל יצוה שילחמו באמורי בתחלה לא ילחמו בחתי שיגיעם מזה עונש א"א סליחה ותיקון וימותו במלחמה שהפעולות המסודרות מהש"י ע"י אמצעי מוגבלים א"א שישתנו ולכן אף אם בטוחים מכליון שעל צד העונש יגיעם רע מצד הפסד ההנהגה. הנה הותרו שלשה קושיות על דרך הר"ן עם מה שחדשתי בו אם הקושיא הראשונה איך אמר ושמע בקולו אל תמר בו אינו בענין מצות ושיעבדוהו לאלוה חס ושלום אלא בענין סידור המלחמות כמו שר המלך שהולך למלחמה שמצוה המלך לכל האנשים שהולכים תחת רשותו למלחמה שיעשו כל מה שיצוה השר ההוא בענין סדור המלחמה. וגם הקושיא השנית איך אמר לא ישא לפשעכם אם לא יסלח הוא הקב"ה יסלח א"א שהפעולות המסודרות מהשם ע"י אמצעי מוגבלים א"א שישתנו אבל השפעים הבאים מהשם יתברך בלי אמצעי אין צריכים הכנה. וגם הקושיא השלישית שנראה מה שאמר בפרשה הזאת הפכי למה שאמר בפרשת כי תשא אינו כן שמה שאמר בפרשה הזאת לא ישא לפשעכם א"כ נראה שהקב"ה יסלח אם היה הולך עמהם ולא המלאך הוא בענין סדור המלחמה שאם יטעו בה הקב"ה יתקן ולא ינוצחו והמלאך אין לו יכולת לזה ומה שאמר בפרשת כי תשא כי לא אעלה בקרבך פן אכלך שמורה שהקב"ה יכלה אותם ולא המלאך הוא בענין העבירות שיותר ראוי העונש מי שעושה עבירות כשהמלך במדינה מכשעומד בה השופט. ויש עוד ספק רביעי למה אמר הנה אנכי שולח מלאך שעדיין לא חטאו ישראל לשיאמר שישלח מלאך בשלמא אחר מעשה העגל ניחא. ועוד ספק חמישי למה לא נתרעם משה עתה ונתרעם אחר מעשה העגל כשאמר לו הקב"ה כי לא אעלה בקרבך ושלחתי לפניך מלאך שאמר ראה אתה אומר אלי וגו' וישמע העם את הדבר הרע הזה וכי עד עתה לא היה דבר רע. תשובה להר"ן שלא אמר בכאן כי לא אעלה בקרבך שאף שאמר כאן אנכי שולח מלאך לא יחוייב שיעלה מעליהם שהרי ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ואעפ"כ היו משחיתים כמו שאז"ל ואתם לא תצאו משניתנה רשות וכו' ובעגל אמר לא אעלה בקרבך ולכן אמר וישמע העם את הדבר הרע הזה פירוש שאמר לא אעלה בקרבך ולזה נתרעם משה זהו דעת הר"ן. אבל נוכל לומר תשובה אחרת שלפי שהמדבר אינו מוכן לדבקות אלא ארץ הנבחרת אמר הקב"ה שרוצה לשלוח מלאך להביאך אל המקום אשר הכינותי שזה יספיק ובראות מרע"ה שזה דבר ראוי וחשב מכאן עד עשרה ימים נכנס בארץ שתק ולא רצה להתפלל שיעשה הקב"ה נס ללכת עמהם אלא מלאך אבל אחר שחטאו בעגל ראה משה שהדור ההוא א"א ליכנס בארץ שמי שחטא חטא כזה הם יחטאו יותר ושלא יכנסו לעד לעולם בארץ ישראל או לזמן רב לכן אמר כיון שנתאחר במדבר איני רוצה מלאך אלא הש"י והנה הותרו אלו השני ספקות. ונ"ל עוד תשובה אחרת לספק שכתבתי למה לא נתרעם משה וישראל עתה ונתרעמו אחר מעשה העגל והוא בשנקשה בפרשת כי תשא איך אמר עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים היה ראוי שיאמר לך עלה מזה אתה וישראל ועוד למה אמר אל הארץ אשר נשבעתי וכולי די שיאמר אל הארץ אשר ידעת או אל ארץ הכנעני מה צורך לומר אשר נשבעתי שכבר ידע שנשבע ועוד למה אמר אל ארץ זבת חלב ודבש והלא אין הקב"ה עתה בפנים מאירות עמהם לשיאמר אל ארץ זבת חלב ודבש ועוד כבר ידענו שהיא ארץ זבת חלב ודבש. תשובה נ"ל שלפי שהקב"ה כעוס עם ישראל לזה אמר לך עלה מזה אתה והעם שאינם ישראל אלא עם לשון גנאי ואתה העלית אותם וכאלו אני לא העליתים ועוד שאמרו עשה לנו אלהים כי זה משה עשו ממשה אלוה לזה אמר הרי אתה אלוה לדעתם ואתה העלית אותם ולא אני ואמר עוד אשר נשבעתי לומר אם לא בעבור השבועה לא הייתי מעלה אותם אלא שימותו במדבר ועוד אומר שאף אם העליתי אותם הייתי מעלה אותם לארץ רעה לא לארץ טובה אלא רעה כהם שהם רשעים אבל מה אעשה שעל כרחי אני צריך להעלותם אל ארץ זבת חלב מאחר שנשבעתי לאבותם כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה ואני מפחד ומתיירא שיעשו לי שאעבור השבועה פן אכלך בדרך ולזה יותר טוב שלא אעלה בקרבם ולז"א וישמע העם את הדבר הרע הזה ובזה הותר הספק החמישי שלפי שאמר כל כך רעות מהם לזה נתרעמו ישראל וגם משה. ועוד נ"ל לתרץ והוא שכאן אמר שהמלאך שישלח הוא לשני דברים אחד לשמרך בדרך. שנית ולהביאך אל המקום אשר הכינותי ובפרשת כי תשא לא אמר אלא אחד ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי וגו' לא לשמרך בדרך וזהו מצד כעס ולז"א וישמע העם את הדבר הרע הזה שלא אמר שישמרם בדרך וא"כ בדרך מסוכן ומדבר נחש שרף ועקרב ודאי יקרם כליון אף שהקב"ה לא יכלם שאין צריך אלא לעזבם למקרה ומיד ימותו זהו דעתי בכל זה הענין. ויש להקשות עוד איך אמר לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו אדרבה לפי ששמו בקרבו ראוי שיסלח שנא' כי עמך הסליחה וגם לפירוש שפירשנו למעלה קשה זאת ועוד מה זה שאמר ועשית כל אשר אדבר היה ראוי שיאמר כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר ידבר ועוד איך אמר והכחדתיו היה לו לומר ויכחידנו שבמלאך מדבר. והתשובה ההרשאות שני מינים המין הראשון שאדם נותן יכולת לאחר להיות כמוהו וכל מה שיעשה כאלו עשאו המרשה המין השני שאין נותן לו הרשאה אלא לדברים מסויימים ומיוחדים ואלו עשה יותר מהכתוב בהרשאה בטל. ובזאת הפרשה ההרשאה שנתן הקב"ה למלאך היה בכתב שכתב לו דברים מיוחדים שהוא לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי ולכן אמר השמר מפניו כלומר לא תחשוב שמה שיצוך יצוך מעצמו כי בכתב הוא מביא הדברים שיש לו הרשאה ממני ולפיכך שמע בקולו ואל תמר בו כי במרדך בו כאלו אתה מורד בי ומה שמצוך אני מצוה אותו ואולי תחשוב שאע"פ שתמרוד בו ועם היות שהמרי הוא לי שיוכל לישא לפשעכם לא ישא לפי ששמי בקרבו כלומר כי מהדברים שיש לו הרשאה ממני יש לו כתב חתום משמי ואין בכתב שיוכל לישא לפשעכם וביאר עוד ואמר כי אם שמוע תשמע בקולו בזה תעשה כל אשר אדבר כי הוא לא יצוה דבר מעצמו ולכן ואיבתי את אויביך ואמר עוד כי ילך מלאכי לפניך כלומר בענין ההליכה הוא ילך אבל הוא לא יעשה דבר שאני הכחדתיו ובזה הותר הספק הראשון איך אמר אל תמר בו שנראה ע"ז ח"ו שאינו אלא מורשה ואם לא יעשו מה שיצוה עוברין ציווי הקב"ה שאינו אלא שליח. וגם כן הותר הספק החמישי שלפי שהיכולת שלזה המלאך הוא מדברים מיוחדים לא נתקשה למשה ולישראל אחר שהוא לא יעשה מה שירצה אבל בפרשת כי תשא היא ממין הרשאה גמורה כמלך שנותן שטר אמנה שכל מה שיעשה הוא כאלו הוא עשאו לכן נתקשה למשה ולישראל. ועוד שבפעם הזאת לא חטאו ובפעם האחרת חטאו וחשבו שהוא לרעתם: ואחר שהשבתי לאלו הקושיות אקשה עוד קושיות והם למה חזר לכפול כי ילך מלאכי לפניך הרי אמר הנה אנכי שולח מלאך ועוד למה אמר מלאכי בכינוי ועוד למה אמר עתה לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם הרי הזהיר בזה בעשרת הדברות ועוד למה אמר ואל משה אמר עלה אל ה' וע' מזקני ישראל שאחרי מתן תורה וזכו למעלה גדולה מה צורך בהשגה הזאת ולא באה עתה אליהם נבואה ורש"י תירץ שפרשה זו קדמה למתן תורה וזה דוחק ועוד למה אמר ונגש משה לבדו ולא מצינו שדיבר הקב"ה אליו ולמה נגש ועוד מה ר"ל ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ומה הכוונה במה שאמר ויחזו את האלהים ומה ר"ל ויאכלו וישתו ועוד כתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ו' ימים וביומא אמרו שאלו ו' ימים שלא נכנס משה לפי שצריך להתבודד בהם ומזה למדו שכל הנכנס למחנה שכינה טעון הפרשה ו' ימים ויש להקשות אם במתן תורה לא הוצרך זה ק"ו עתה. תשובה לכולן ויתורצו קצת מן הראשונות שזה המלאך שאמר עליו הנה אנכי שולח מלאך הוא הגדול שבכל המלאכים שהוא מטטרון והוא העלול ראשון וכל מקום שהולך הקב"ה הולך הוא ולזה אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו שמאחר ששמי בקרבו כל מה שיצוה הוא אני מצוה אותו וזהו שתרגם אונקלוס ארי בשמי מימריה פירוש מה שיאמר הוא בשמי אומר אותו ולזה לא אמר שיעבדוהו אלא שיעשו מה שידבר וזהו שאמר כי שמי בקרבו שמטטרון עולה שדי ובזה הותר איך אמר כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר היה לו לומר כל אשר ידבר אלא הכוונה אם שמוע תשמע בקולו אז עשית כל אשר אדבר שאני מדבר מה שהוא מדבר ולזה כפל פעם אחרת כי ילך מלאכי פירו' שהוא מיוחד לי והביאך אל האמורי וגו' דע שאני מכחידנו שכל מה שהוא עושה ע"י הוא עושה. ובזה הותר הספק הרביעי למה אמר עתה אני שולח מלאך שלא חטאו אמת הוא שלעולם במקום שהולך הקב"ה הולך מטטרון שהוא כמו שומר המלך מלשון מטרא שהוא תרגום משמרת או מלשון מטרונא. והיתר הספק הראשון שאין זה עבודה זרה מאחר שכל מה שידבר הוא בשם ה'. והותר הספק השני שאמר כי לא ישא והקב"ה סולח לומר שאפילו שהוא מטטרון לא נתתי לו יכולת לסלוח וגם אני לא אסלח או שחוזר למה שאמר אל תמר בו כי שמי בקרבו אבל המלאך שבכי תשא אינו זה אלא אחר שאינו במדרגה כל כך גדולה ולזה אמר לא אעלה בקרבך ואם הוא מטטרון לעולם נמצא עם הקב"ה ולפי שהיינו חושבים שמאחר שאמר אל תמר בו שהוא הדין במלאכים אחרים או גלגלים לזה אמר לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולכן משה לקח חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח לומר שיתאחדו עם השם יתעלה כדם שנושא את הנפש. וצורך העלייה שאמר ואל משה אמר וגו' שלפי שביאת המלאך היה איפשר שיסבב שיטעו באלהותו צוה עלה אל ה' ואמר מטטרון אל משה עלה אל ה' לשיראו אדנות השם יתעלה ושמושל במלאכים וגלגלים ועליית משה כדי שבאמצעותו ישיגו זה ובזה הותר למה נגש משה מאחר שלא דיבר עמו השם יתעלה. ומה שאמר ויראו את אלהי ישראל הוא משה ואהרן והזקנים כולם והעם לא יעלו במדרגה עמו וזה אינו רק לזקנים לא לאצילי בני ישראל וזה הוא שאמר לא שלח ידו ואלו הם ראשי המטות ולהם יותר מעלה מהמון העם ולזה קראם אצילים נאצלים מן העם ולא הגיעו לכל כך מעלה כזקנים אבל השגת הזקנים גדולה מהם וזהו אומרו לא שלח ידו פירוש נבואתו כמו היתה עלי יד ה' ולזה אמר בהם ויחזו ולא אמר ויראו כמו שאמר בזקנים ומשה ואהרן ולפי שלא היתה עליהם יד ה' לא הוצרכו להפרד מהאכילה כמשה ואהרן והזקנים ואלו ויאכלו וישתו ואמר שהזקנים ראו את אלהי ישראל וראו שהשם יתעלה תחת רגליו השכלים הנבדלים ונמשלו לספיר שהם ספיריים וזכים נבדלים מחומר ובמרכבה אומר וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא והוא נאמר על המלאכים וכמו שהספיר אין לו גוון בעצמו ומקבל הגוונים כן המלאכים אין להם גשמות עם היות שראום הנביאים בלבוש ובמראות משונות זו מזו ואמר כמעשה לפי שאומרי' שספיר בתולדתו אין לו זוהר והבהירות הוא אחר שבמלאכה יתוקן במעשה הראוי וגם תחת רגליו עצם השמים שהם הגלגלים וכל זה לשידעו שהקב"ה אלוה על המלאך ושהמלאך מטטרון אינו אלוה ולזה מטטרון עצמו אמר למשה עלה אל ה' ואם לא כן קשה למה אמר לו עתה מטטרון זה ובכל התורה לא דיבר מטטרון עם משה עד עתה ולא דיבר עוד. והמלאך שבכי תשא הוא גבריאל ולכן משה היה במקומו כל ימי משה ולזה אמר כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל והוא מלשון גבריאל אבל מטטרון הוא מיכאל ואמרו בגמרא ויעף אלי אחד מן השרפים הוא מיכאל שנאמר והוא אחד מן השרים הראשונים ונאמר בו וסר עונך וחטאתך תכופר הרי שמיכאל נתון על הכפרה ולזה אמר שעם כל זה לא ישא לפשעכם ומיכאל הוא הגדול שבכל המלאכים שהוא מטטרון ואומר בו שמעופף כל העולם בעפיפה אחת וגבריאל בשתים שנא' מועף ביעף ובמיכאל כתיב ויעף שלא אמר אלא עפיפה אחת וכמו שארז"ל במס' ברכות. בהתרת הספק האחרון הוצרך התבודדות שבמתן תורה כבר היו נכונים שלשת ימים ועוד להיות מרע"ה בין ה' ובין ישראל לא היתה אז השגתו גדולה אבל בישיבה ההר מ' יום יש גודל המושג ענייני התורה בדקדוקיה והיה נבדל מהעם והשגתו בדבקות גדול והתמדתו מ' יום היה השפע יותר מעולה ולזה הוצרך ששה ימים ובשאר הפעמים שעמד בהר לא הוצרך לפי שכבר קנה שלימות בארבעים יום. וכל זה ענין חשוב ועמוק: